אי סבירות האהבה

 אי סבירות האהבה – האנה רוטשילד

ידיעות ספרים, 495 עמ'.

 

כריכה אחורית:

לא מכבר סיימה אנני מקדי מערכת יחסים ארוכה והיא לכודה בעבודה ללא אופק, בתפקיד שפית של משפחת סוחרי אמנות יהודים בלונדון. תוך כדי חיפוש מתנת יום הולדת למאהבה החדש בחנות יד שנייה מוזנחת, לוכדת עינה בין גיבוב הגרוטאות ציור ישן ומלוכלך והיא רוכשת אותו. אנני מזדרזת לשוב לביתה כדי להכין ארוחה זוגית מפוארת, אבל הגבר לא מגיע והמתנה נשארת אצלה ומעלה אבק.

הציור שרכשה נקרא אי-סבירות האהבה, יצירת מופת אבודה של אנטואן ואטו, מן הבולטים והמשפיעים בציירים הצרפתים של המאה השמונה-עשרה. עד מהרה אנני נשאבת לתוך עולם האמנות ומגלה שהיא נרדפת על ידי גדודי מתעניינים שיעשו הכול כדי לזכות בתמונה שמסמלת בעיניהם את תקוותיהם ואת חרדותיהם הגדולות ביותר. בחיפושיה אחר זהות התמונה, אנני חושפת כמה מהסודות הכמוסים בהיסטוריה האירופית – ובעשותה זאת, היא לומדת על עצמה ועל האפשרות להיפתח שוב לאהבה.

 

קריאה שלי:

אמנות. איזה עולם מופלא היא פותחת בפנינו. "האמנות גורמת לבני תמותה להרגיש קרובים לעולם הבא". לצרוך אמנות, במוזיאונים, בגלריות, בכל מקום, הוא משהו שממלא את נפש האדם באנרגיה ובתחושה של הנשגב, בהתקרבות אל תוך עצמו.

"הוא רצה לספר לווילר על הגברת שמזה שישים שנה מגיעה למוזיאון כדי להתבונן בתמונה של קנלטו מפני שהזכירה לה את אהובה שנפל, אך לא נשכח, במלחמת העולם השנייה. או על מבטי היראה של הילדים כשהם מתבוננים בציור "ויסלג'קט", ציור של סוס בגודל טבעי מאת ג'ורג' סטבס. הוא תהה אם וילר יאמין שישנם מבקרים שבאים פשוט כדי למצוא חלל התבוננות שקט הרחק מהשעמום והלחץ של חיי היומיום, או שאחרים ראו בתמונות הללו מגדלורי תקווה מכיוון שהן הראו שהמאבק האנושי הוא אינסופי ואוניברסלי."

המאבק האנושי להשאיר חותם, לדבר על מה שאי אפשר למצוא לו מילים, להצטיין כל כך ולעשות עבודה איכותית מאד, שתביא לביטוי את כישרונותיך באופן עילאי.

אנני אוהבת לבשל. אבל היא לא סתם אוהבת לבשל, היא אוהבת ליצור ארוחה שהיא כולה אווירה, ארוחה שמשקפת תקופה, או נושא, והיא יצירתית מאד. האם היא תוכל למצוא דרך להיחלץ מנסיבות חיים לא פשוטות ולהצליח בתחום הזה?

אנני מצאה תמונה מלוכלכת בחנות מוזנחת, מה הסיכוי שזו בעצם יצירת מופת, של צייר חשוב, שהתחיל את תנועת הרוקוקו?

"תראי איך הצייר הניח את הצבע כדי להעניק אפקט של אור שזורח ממנה בעדינות. תראי איך הוא השתמש בחמש נגיעות צבע כדי ליצור את פניו של האיש, אבל אנחנו יודעים בדיוק מה הוא מרגיש. אנחנו זה הוא, אנחנו כמעט יכולים לטעום את תשוקתו ואת ייאושו."

מציאת התמונה פותחת מעגל של חיפושים, תככים, וסודות שהולכים ונחשפים.

מה מסתתר מאחורי הרצון העז, הבלתי מוסבר, של משפחת סוחרי האמנות היהודים שאנני עובדת עבורם, דווקא בציור הזה? ואיך זה מתקשר עם יהדותם, עם הרקע של שואה שעברה על משפחתם?

"להיות יהודי זה כמו שיש לך צל שנוכח תמיד ומטיל צורות שונות בהתאם לסיטואציה." איזה תיאור מרהיב של מה זה להיות יהודי.

רוטשילד כותבת חכמה, רגישה, ובקיאה מאד בתחום עליו היא כותבת. היא לא חוסכת שבטה מעולם האמנות – כך היא כותבת על אחד מהאנשים העוסקים בתחום: "הוא הפך לעוד אחד שיודע את המחיר של כל דבר ואת הערך של כלום."

רוטשילד לא חוסכת שבטה בכלל מבני האדם, עם מניעיהם האפלים ובו בזמן מניעיהם הנאצלים ביותר. לכן הדמויות שהיא כותבת הן כל כך משכנעות, ולכן הספר כל כך מעורר מחשבה.

גם התמונה מדברת מדי כמה פרקים ומספרת על ההיסטוריה שלה, ועל הצייר שצייר אותה ה"אדון" שלה. ומה שבאמת חשוב, היא אומרת, זה שאמנים מזכירים לבני אדם מה באמת חשוב.

 

ספר נוסף של האנה רוטשילד שקראתי: בית טרלוני

בית טרלוני

 בית טרלוני – האנה רוטשילד

ידיעות ספרים, 422 עמ'

 

=========

כריכה אחורית:

כבר יותר משמונה מאות שנה משמשת טירת טרלוני, בעבר היהלום של חופי קורנוול, כמקום מושבה של משפחת טרלוני. כל רוזן בתורו שפך כספים בלי חשבון והפך את המבנה והאדמות שסביבו לערב-רב ראוותני של אגפים, צריחים ושיגיונות.

אלא שהדורות האחרונים הצליחו לבזבז יותר ממון מכפי שהרוויחו וכתוצאה מכך המשפחה חיה עתה בבדידות מזהרת ובדלות, כשאפשרויות הפעולה העומדות לרשותה הולכות ומצטמצמות. שלושה אירועים בלתי-צפויים עומדים להחיש את הקץ: הופעתה הפתאומית של קרובת משפחה חדשה, בת בלתי-חוקית יפהפייה ועיקשת; מנהל קרנות גידור אמריקאי חסר עכבות המחפש נקמה; והמשבר הכלכלי של 2008.

בית טרלוני הוא סאטירה חברתית המתרחשת בעולמות המקבילים והבלתי-תלויים לכאורה של האצולה הבריטית ושוקי הכספים. זהו גם סיפורה של חברות רבת-תהפוכות בין שלוש נשים: אחת מהן תמות; האחרת תגלה את ייעודה; והשלישית תמצא אהבה.

===========

זה ספר של תיאורים של בית מתפורר מיושן ומהזנחה ומחסור בתקציב העצום הנדרש כדי לתחזק אותו. מה זה בית? בית זה המקום שאנשים הפכו אותו לבית שלהם. "אנשים עושים את הבתים שלהם, ולא להפך.". זה יכול להיות מקום שבו ניתן לשמוע את הצינורות חורקים, עכברים מתרוצצים או רוח נושבת בין הסדקים, אבל אם זה המקום שהנוף שבו עושה לך את ההרגשה של הבית, אז זה הבית.

זה ספר על משפחה, לא כל כך מתפקדת, בעיקר כלואה בתוך הכללים והחוקים של אצולה מתפוררת, שארית של עבר מפואר, בעולם שהתקדם הלאה. כבר לא מחליפים בגדים לפני כל ארוחה או אחרי כל פעילות, אין צבעים מיוחדים או מרקמים מיוחדים של בגדים לכל סוג של פעילות, למי יש זמן לזה היום, ולמה זה בכלל חשוב?

יש משהו נוגע ללב, ובו בזמן מגוחך בהיצמדות של הרוזנת הזקנה לאיך שהדברים "צריכים" להיות. למעשה, האנשים בספר הזה לוקחים את עצמם כל כך ברצינות, וכל כך בחוסר מודעות, שלפעמים את רוצה לתפוס אותם לטלטל אותם ולצעוק: תתעוררו כבר.

אבל בדיוק בגלל זה זה ספר כל כך מענג ומרתק וכייפי לקריאה.

"היכולת שלנו לספר, ליצור ולהאמין בסיפורים היא הנשק החזק ביותר של ההומו ספיינס. האופן שבו אנחנו מארגנים את עצמנו, האופן שבו אנחנו שולטים זה בזה, האופן שבו אנחנו מצדיקים את ההחלטות שלנו. אילולא היו לנו כל אלה, לא היינו שונים מפרעושים או ארנבים או כל חיה אחרת, יצורים שרק מנסים להעביר את היום. דת היא רק סיפור, הסופרמרקטים של רשת וייטרוז מספרים סיפור טוב יותר מאלה של רשת לידל. רוב הדברים שאת לומדת בבית הספר הם לא רלוונטיים, אבל מבטיחים לך שהם חשובים."

והפואנטה: "תסתכלי על הסבתא שלך שמנסה לשמר את העבר בכך שהיא מספרת שוב ושוב את הסיפורים המשפחתיים, מנסה לשכנע את כל מי שמקשיב שזה חשוב."

מה חשוב? מה לא חשוב? איך ההיסטוריה של מקום, מבנה או משפחה כן חשוב וכן טעון שימור, ומתי ההיאחזות בעבר באה על חשבון חיים בהווה ובניית עתיד?

והחברות שבין שלוש ילדות, שהתנתקה. אבל שתיים משלוש החברות יחדשו את הקשר ביניהן בנסיבות מיוחדות, ואיזה פלא זה.

"אינטימיות אמיתית היא אריג עדין של חוויות משותפות שנתפרות ביחד מפיסות קטנות של זמן, אמון הדדי ותמיכה. זה לא משהו שאפשר לקפל, לשים בצד ולנער כשמתעורר הצורך. מה שהיה פעם בין שלוש הנשים האלה נותר עזוב ולא מטופח במשך כל כך הרבה שנים, עד שהתכווץ והעלה חלודה. במקרה הטוב ידידותן היתה כמו גלויה ישנה צבעונית של נוף שפת ים, ספוגת זיכרון וסנטימנטליות."

 

אז זה ספר שכתוב היטב, בשפה לירית עם תיאורים מלאה הבעה ויפהפיים, קריא ומרתק ומעלה שאלות מעניינות.