רכבת לילה לליסבון

רכבת לילה לליסבון – פסקל מרסיה

מחברות לספרות, 398 עמ'

 

אתחיל מהסוף: זה ספר נפלא, מצמרר, מעולה, חד פעמי, מטלטל, בלתי נסבל בעומקים שלו, מעורר מחשבה, רקום היטב, אסתטי, שנון, נוגע ללב, לעתים מצחיק, הרבה פעמים גם עצוב ולפעמים אפילו בו זמנית.

 

ראימונד גרגוריוס, מורה לשפות עתיקות – לטינית, יוונית, עברית, מנהל את כל חייו באותה עיר, באותו מוסד שבו הוא מלמד, ובו גם למד בצעירותו, גר באותו בית, מדייק בשעות, ולעולם אינו טועה, עד כדי כך שכשפעם עשה טעות ביוונית, כל בית הספר דיבר על הטעות הזו במשך ימים עד שהגיעו למסקנה שפשוט לא שמעו נכון כי לא יתכן שהוא טועה ביוונית.

יום אחד, משהו משתנה.

גרגוריוס עומד מול הכיתה, מביט בתלמידים שלו ומהרהר: "חייהם עדיין פרושים בפניהם, עתידם עדיין פתוח בפניהם, כל כך הרבה עוד יכול לקרות להם, כל כך הרבה הם עוד יכולים לחוות."

לפתע הוא קם ממקומו, לוקח את מעילו ויוצא החוצה ומשאיר מאחוריו את תיק המסמכים שלו ובו הספרים שליוו אותו כל חייו.

"כשהגשר התגלה לעיניו, מילאה אותו ההרגשה המוזרה, המטרידה ומשחררת כאחת, שבגיל חמישים ושבע הוא עומד לראשונה ליטול אחריות מלאה על חייו."

בחנות הספרים הספרדית הוא נתקל בספר בפורטוגזית "צורף של מילים" מאת אמדיאו פראדו. המוכר מתרגם לו קטע, והוא רוכש את הספר, ומתחיל ללמוד פורטוגזית מתקליט ללימוד השפה כדי שיוכל לקרוא את הספר.

גרגוריוס יוצא ברכבת הלילה מהעיר ברן אל ליסבון, בלי לדעת על מה ולמה.

ומתחיל לחקור את חייו של אמדיאו פראדו, הסופר.

גרגוריוס, שכל חייו היו כאמור מדויקים ומדוקדקים, שתמיד צעד באותן דרכים ובאותם זמנים, ובנוסף גם נמנע מליצור קשרי חברות או תקשורת עם רוב בני אדם למעט ההכרחי, ולמעט חבר אחד, מוצא את עצמו  עושה דברים שמעולם לא חשב שהוא יעשה, יושב לשתות קפה במלון אלגנטי שבו "היושבים רחוקים מרחק רב מכל דבר קולני, מכוער ומכביד", מתיידד עם אנשים, משנה את סגנון הלבוש שלו ואת מסגרת המשקפיים שלו (לנו זה נראה טריוויאלי אבל בשביל גרגוריוס זה היה תהליך מלווה בהלם ובצורך להתרגל לאיש החדש שמביט אליו מהמראה!). במקביל, הוא יוצא למסע החקירה של חייו של פראדו, נוסע לפגוש אנשים שהכירו את פראדו, להסתובב במקומות שבהם הוא שהה, ותוך כדי כך הוא חוקר גם את עצמו, את רגשותיו, את עברו.

במקביל, לאורך הספר, הוא קורא בספר של פראדו את חקירותיו הנפשיות של הסופר.

"האם הנפש היא מקום של עובדות? או האם העובדות כביכול אינן אלא הצללים המתעתעים של סיפורינו?" תוהה פראדו, ותוהה גרגוריוס.

וגם: "החיים אינם מה שאנחנו חיים, הם מה שאנחנו מדמיינים שאנחנו חיים."

את הספר הזה אי אפשר לקרוא מהר, זה ספר שגומעים לאט, באלגנטיות, באצילות, למרות שממש מסקרן כל הזמן לדעת מה קורה הלאה עם מסע החיפושים של גרגוריוס, מה קרה לפראדו, אבל על כל עמוד התעכבתי, הרהרתי. סימנתי במדבקות זוהרות עמודים שבהם קראתי דבר מה יוצא דופן. למעשה, כל הספר הוא יוצא דופן.