אי סבירות האהבה

 אי סבירות האהבה – האנה רוטשילד

ידיעות ספרים, 495 עמ'.

 

כריכה אחורית:

לא מכבר סיימה אנני מקדי מערכת יחסים ארוכה והיא לכודה בעבודה ללא אופק, בתפקיד שפית של משפחת סוחרי אמנות יהודים בלונדון. תוך כדי חיפוש מתנת יום הולדת למאהבה החדש בחנות יד שנייה מוזנחת, לוכדת עינה בין גיבוב הגרוטאות ציור ישן ומלוכלך והיא רוכשת אותו. אנני מזדרזת לשוב לביתה כדי להכין ארוחה זוגית מפוארת, אבל הגבר לא מגיע והמתנה נשארת אצלה ומעלה אבק.

הציור שרכשה נקרא אי-סבירות האהבה, יצירת מופת אבודה של אנטואן ואטו, מן הבולטים והמשפיעים בציירים הצרפתים של המאה השמונה-עשרה. עד מהרה אנני נשאבת לתוך עולם האמנות ומגלה שהיא נרדפת על ידי גדודי מתעניינים שיעשו הכול כדי לזכות בתמונה שמסמלת בעיניהם את תקוותיהם ואת חרדותיהם הגדולות ביותר. בחיפושיה אחר זהות התמונה, אנני חושפת כמה מהסודות הכמוסים בהיסטוריה האירופית – ובעשותה זאת, היא לומדת על עצמה ועל האפשרות להיפתח שוב לאהבה.

 

קריאה שלי:

אמנות. איזה עולם מופלא היא פותחת בפנינו. "האמנות גורמת לבני תמותה להרגיש קרובים לעולם הבא". לצרוך אמנות, במוזיאונים, בגלריות, בכל מקום, הוא משהו שממלא את נפש האדם באנרגיה ובתחושה של הנשגב, בהתקרבות אל תוך עצמו.

"הוא רצה לספר לווילר על הגברת שמזה שישים שנה מגיעה למוזיאון כדי להתבונן בתמונה של קנלטו מפני שהזכירה לה את אהובה שנפל, אך לא נשכח, במלחמת העולם השנייה. או על מבטי היראה של הילדים כשהם מתבוננים בציור "ויסלג'קט", ציור של סוס בגודל טבעי מאת ג'ורג' סטבס. הוא תהה אם וילר יאמין שישנם מבקרים שבאים פשוט כדי למצוא חלל התבוננות שקט הרחק מהשעמום והלחץ של חיי היומיום, או שאחרים ראו בתמונות הללו מגדלורי תקווה מכיוון שהן הראו שהמאבק האנושי הוא אינסופי ואוניברסלי."

המאבק האנושי להשאיר חותם, לדבר על מה שאי אפשר למצוא לו מילים, להצטיין כל כך ולעשות עבודה איכותית מאד, שתביא לביטוי את כישרונותיך באופן עילאי.

אנני אוהבת לבשל. אבל היא לא סתם אוהבת לבשל, היא אוהבת ליצור ארוחה שהיא כולה אווירה, ארוחה שמשקפת תקופה, או נושא, והיא יצירתית מאד. האם היא תוכל למצוא דרך להיחלץ מנסיבות חיים לא פשוטות ולהצליח בתחום הזה?

אנני מצאה תמונה מלוכלכת בחנות מוזנחת, מה הסיכוי שזו בעצם יצירת מופת, של צייר חשוב, שהתחיל את תנועת הרוקוקו?

"תראי איך הצייר הניח את הצבע כדי להעניק אפקט של אור שזורח ממנה בעדינות. תראי איך הוא השתמש בחמש נגיעות צבע כדי ליצור את פניו של האיש, אבל אנחנו יודעים בדיוק מה הוא מרגיש. אנחנו זה הוא, אנחנו כמעט יכולים לטעום את תשוקתו ואת ייאושו."

מציאת התמונה פותחת מעגל של חיפושים, תככים, וסודות שהולכים ונחשפים.

מה מסתתר מאחורי הרצון העז, הבלתי מוסבר, של משפחת סוחרי האמנות היהודים שאנני עובדת עבורם, דווקא בציור הזה? ואיך זה מתקשר עם יהדותם, עם הרקע של שואה שעברה על משפחתם?

"להיות יהודי זה כמו שיש לך צל שנוכח תמיד ומטיל צורות שונות בהתאם לסיטואציה." איזה תיאור מרהיב של מה זה להיות יהודי.

רוטשילד כותבת חכמה, רגישה, ובקיאה מאד בתחום עליו היא כותבת. היא לא חוסכת שבטה מעולם האמנות – כך היא כותבת על אחד מהאנשים העוסקים בתחום: "הוא הפך לעוד אחד שיודע את המחיר של כל דבר ואת הערך של כלום."

רוטשילד לא חוסכת שבטה בכלל מבני האדם, עם מניעיהם האפלים ובו בזמן מניעיהם הנאצלים ביותר. לכן הדמויות שהיא כותבת הן כל כך משכנעות, ולכן הספר כל כך מעורר מחשבה.

גם התמונה מדברת מדי כמה פרקים ומספרת על ההיסטוריה שלה, ועל הצייר שצייר אותה ה"אדון" שלה. ומה שבאמת חשוב, היא אומרת, זה שאמנים מזכירים לבני אדם מה באמת חשוב.

 

ספר נוסף של האנה רוטשילד שקראתי: בית טרלוני