סטונר - ג'ון ויליאמס

סטונר – ג'ון ויליאמס
הוצאת ידיעות אחרונות-ספרי חמד, 294 עמ' כולל 'אחרית דבר'.

אחד המדדים לספר טוב הוא, שאחרי שמסיימים לקרוא אותו, לא רוצים לחשוב על לקרוא ספר אחר, רוצים לשהות עוד קצת בתוך האווירה של הספר. זה מה שקרה לי עם סטונר. אתמול סיימתי אותו. כבר ידעתי מה יהיה הספר הבא בתור, אבל אפילו לא רציתי להסתכל על הספר האחר. רציתי להישאר עוד קצת עם סטונר, האיש השקט והמופנם הזה. הספר מחלחל לך לתוך הלב בעדינות, בלי הדגשה, כמו סטונר האיש, ההולך בדרכו שלו ללא שום התרסה, אין בו כמעט אף שריר של דווקאיות, אלא כי פשוט זה הדבר שהוא עושה. הפשטות הזו של הספר מקפלת בחובה את כל מה שאפשר לומר על חיים של אדם אחד, את כל מה שאפשר לשאול על מה זה החיים בכלל, ואילו הם חיים שראוי לחיותם. ויליאמס מצליח לפרוש ב-288 עמודים – בסה"כ 288 עמודים, חיים שלמים. אבל לרגע אחד אין תחושה של דחיפות או דחיסות, יש זמן, הכול נפרש בזמן הנכון. הפשטות מטעה. מתחת לה חבויים רבדים רבים שממתינים לגילוי.
סטונר הוא נער חווה שהגיע לאוניברסיטה, והפך למרצה, וכל חייו כרוכים בלימוד, ספרות והוראה. בינתיים הוא מתחתן, נולדת לו בת. וקורים לו דברים. כנראה כפי שקורה לכל אחד. אתה מביט בסטונר, ולפעמים רוצה לנער אותו, תקום, תעשה משהו, תתמרד, תעמוד על שלך. איזה מחיר שילם סטונר על כך שלא תבע מהחיים את מה שיכול היה להיות שלו? איזה מחיר שילמו אשתו, בתו, אהובתו, על כך שלא חי את החיים שאולי ראוי היה לחיותם?אבל משהו בשקט הזה שבו סטונר מקבל את מה שהנסיבות מקרות בדרכו, מחזיק עוצמה שאין לתאר. עוצמה של אדם שפשוט לא יכול להיות 'לא מה שהוא'.
יכולתי לכתוב עוד ועוד, אבל אז הסקירה היתה חוטאת לתמציתיות הלירית של הספר. פשוט תקראו אותו, מן הסתם זה יהיה אחד הספרים הטובים שתקראו השנה. ספר נפלא.

אי - אלדוס האקסלי

אי - אלדוס האקסלי

הוצאת מחברות לספרות, 351 עמ'

עצרתי בעמ' 100 אחרי שנאבקתי לפלס את דרכי עד לשם. המסר של האקסלי: החברה המערבית האנושית לא תאפשר קיום לחברה אידילית, החיה באושר עם מצע פילוסופי הכולל את הבודהיזם, שינוי תודעתי והארה של היחיד, שהוא 'אי', אינדיבידואל, ואינה כפופה לאורח החיים המערבי ההרסני, איננה מעוניינת ב'ניצול' אוצרות הטבע לצורך מסחר, איננה מעוניינת בהתעשרות חומרית. המסר הפילוסופי מעניין, אך לא חדשני היום, לכשעצמו כפי שהיה בעת שהספר נכתב, בשנות השישים של המאה הקודמת. הבעיה שלי בספר, היא הכתיבה של האקסלי, קצת מפוטפטת, ארכנית וטרחנית. מהר מאד ברור שסיפור המסגרת נועד להחזיק את הפילוסופיה של האקסלי. בעיני התפרים ברורים מדי. קראתי כעת כתבה מהללת בהארץ, שמעמידה את הספר במישור של 1984 לאורוול, וברדברי ב"פרנהייט 451". אבל בעוד שני האחרונים נקראים בשטף, שאי אפשר לעזוב לרגע, הסיפור מרתק והרעיונות צומחים בך במהלך הקריאה, הכתיבה מצטרפת לרעיון והספרים משובחים, הרי שהספר של האקסלי, התפטפט לי מדי.

מה שכן - העטיפה מקסימה לגמרי.

הפסיכולוג הטוב

הפסיכולוג הטוב – נעם שפנצר

הוצאת משכל - ידיעות , 268 עמ'

הספר כתוב בשקט ונעימות כזו, שאת לא מצליחה להבין מה ואיך וזה כבר חדר לך מתחת לעור.

מדובר בפסיכולוג, שלא נזכר בשמו, אלא הוא "הפסיכולוג", שפוגש במטופלים שלו, שגם להם אין שמות, הטיפול העיקרי בספר הוא "המטופלת של ארבע". בהמשך, כשהדברים מסתבכים, היא תקבל גם שם. הפסיכולוג מלמד באוניברסיטה, ולסטודנטים שלו דווקא יש שמות, ואיפיונים, ואנו מאזינים לשיעורים שהוא מלמד אותם. הפסיכולוג גם מנהל את חייו וגם מנסה להתקרב לאהובתו שהנסיבות המסובכות לא מאפשרות לו להיות עימה. בין לבין אנחנו נחשפים לאמיתות חיים במסגרת הטיפולים, למשל: יש הבדל בין מה שמפחיד אותנו, לבין מה שמסוכן - לדוגמא, צפיה בסרט מפחיד איננה מסוכנת, וההבחנה הזו מאפשרת לנהל את החרדות. אנחנו לומדים משהו במסגרת השיעורים שהוא מרצה, לדוגמא, על טבעו של הזיכרון האנושי, ובעיקר מקווים בשבילו שיהיה לו טוב באופן אישי, כי הוא מתנהל בצורה כל כך נאה, מנסה להיות טוב במה שהוא עושה, ופשוט איש סימפטי. לפעמים הוא מכונה "הפסיכולוג הטוב", כיון שהוא מנסה מאד לעשות את עבודתו נאמנה, במקצועיות, מודע לפעולותיו ומתנהל בזהירות רבה.

בפסקה הראשונה של הספר, שתפסה אותי, כתוב: "ויתורים קטנים, הוא נוהג לומר למטופלים שלו, הם כמו כסף קטן. זה מה שיש לרובנו ביד בסופו של חשבון. כסף קטן הוא היומיום, וסך החיים הרי עולה, בסופו של חשבון, מתוך נוהל אדם ביומיומו." לקראת סוף הספר חוזר המסר כמן סגירת מעגל ומסקנה סופית: "החיים, בסופו של חשבון, מסתכמים בנוהל אדם ביומיומו".

כמה פשוט, כמה נכון. החיים שלנו, הם הדרך שבה אנו בוחרים להתנהל ביומיומנו, כיצד אנו מפעילים את עצמנו להרגיש, לחשוב, להגיב. "היכולת להקשיב לעצמך, שם, מתחילה הלמידה האמיתית", אומר הפסיכולוג לתלמידתו החרוצה.

למרות שהספר רצוף באמיתות הוא איננו נכנס לנישה של ספרי העידן החדש, בזכות היותו אינטליגנטי, בזכות הכתיבה העדינה, הלירית כל כך. ספר מומלץ בחום.

עטיפה חדשה: