יום ראשון, 20 בספטמבר 2020

שירת הברבור

 שירת הברבור – טל בר

ידיעות ספרים, 351 עמ'

 


דניאל הוא איש מוסד מתאר את השתלשלות חייו, בגיוסו להיות איש מוסד, את האירועים בהם נטל חלק במסגרת תפקידו, בניית סיפור הכיסוי שלו, המבצעים, החיסולים, וחיבוטי הנפש שלו לגבי צדקת דרכו והפעילויות שהוא נאלץ לבצע במסגרת תפקידו. עד לתפיסתו בשבי ומהלך החקירות והעינויים שהוא סופג וההתמודדות עם אימת המוות המרחף סביבו.

הספר מאפשר לנו הצצה מקרוב אל עולם שעבור רובנו הוא עלום ונסתר, אל פעילויות, שעבור רובנו לא קיימות וגם לא נתפסות כאפשריות לנו. ההתלבטות המוסרית של דניאל חושפת את הקושי הערכי הטמון בתפקידים מסוג זה. השקרים, הסודות, הזהויות הבדויות והסיכון של התערבבות שלהן עם הזהות ה"אמיתית". מה אמיתי ומה בדוי? מה באמת אמיתי בזהות של מי שמסוגל תחת שם כיסוי לבצע מעשים שהוא סבור שלא היה מסוגל לעשות תחת שמו ה"אמיתי"? ובמידה מסוימת, זה מסמל את כולנו, עם המסיכות שלנו בחיי היומיום. איש העבודה. איש המשפחה. איש החיים הטובים. לא תמיד יש הלימה, בין הישויות השונות שלנו. מה מזה "אמיתי" ומה מזה הוא סוג של משחק?

הספר כתוב טוב והוא סוחף ומותח. המשפט בכריכה הקדמית "קיבל את אישור הצנזורה, ועדת שרים מיוחדת והמוסד" נותן נופך של אמינות לספר, או לחילופין, שזה מספיק לא אמין וקרוב למציאות כדי לקבל את האישורים האמורים?

הקריאה בספר היתה מבחינתי שונה מקריאה בספרי ריגול מתורגמים, כיון שהאירועים קרובים מדי למה שאפשר לקרוא בכותרות בעיתונים ("... חוסל. מקורות זרים מוסרים כי...").

בכל מקרה, הספר סוחף וקריא, ומעורר מחשבה.

 

יום שישי, 4 בספטמבר 2020

סיפור פשוט

 סיפור פשוט - ש"י עגנון

הוצאת שוקן, 236 עמ'



דברים טובים קורים כשעושים סדר בספרייה. למשל, מוצאים פנינים נשכחות כמו הספר הזה. כיון שמדובר בעגנון, אז כבר כתבו עליו כמעט כל מה שאפשר ולכן לא ארחיב. אגיד את זה ככה.

השפה. ממתק אמיתי. הספר כולל הערות שוליים שחלקן תרגום לעברית של העברית של עגנון, בהתחלה זה התמיה אותי הגם שפה ושם נתקלתי במילים שגם אני לא הכרתי. אבל - יפה. כמו כן חלק מהערות השוליים מסבירות את ההקשר של ביטויים שכתובים בסיפור וקשורים בעולם הדתי, וזה היה מעניין ללמוד ולהבין.

אז זה כתוב לתפארת.

העלילה. בגדול, אין הרבה עלילה חיצונית, את הקו העיקרי אפשר לתמצת במעט מאד משפטים. בחור צעיר בעיירה יהודית במזרח אירופה, מתאהב בבת משפחה רחוקה שמשמשת כמשרתת בביתו. אימו לא מרוצה מכך ומשדכת לו בחורה בת למשפחה אמידה. 

כבר אפשר להבין שזה לא העיקר בעניין הזה.

ההתרחשויות הפנימיות, זה חלק מהעיקר. מה עובר על הירשל, ילד טוב שאינו מרדן, מקבל עליו את עול ההכתבה של הוריו אבל נפשו מסוכסכת, עד לשיגעון, לריפוי, להשלמה ולכניעה לחיי השיגרה. אז, בואו- אהבה נכזבת, שידוך, נישואים ללא אהבה, לא דברים שלא קראנו במקומות אחרים.

אבל הגאונות היא באופן שזה מסופר, בשזירת חרוזים חרוזים של סיפורים מהווי העיירה, על האנשים שקשורים לסיפור, מה עבר עליהם, מה עובר עליהם, ממש אפשר להרגיש איך גם אנחנו מהלכים ברחובות העיירה הזו, נכנסים לחנות וקונים מיני צימוקים ומגדנות.

וכמובן, הביקורת הנוקבת על החברה, על הערכים הבורגניים, על הנהגים והחומרנות ועל רמיסת האינדיבידואל.

ספר נפלא לכמה ערבים רגועים עם כוס יין ומוסיקה שלווה.