אינטואיציה

 אינטואיציה – אלגרה גודמן

פן הוצאה לאור-ידיעות אחרונות-ספרי חמד, 437 עמ'

 

במעבדה לחקר הסרטן בבוסטון צפה תגלית מעניינת בניסוי של אחד הפוסט דוקטורנטים, שיתכן שמצא נגיף שמחסל סרטן בעכברי הניסוי. כל אנשי המעבדה נרתמים לעבודה על המחקר הזה. אבל אחת מהם שלא מצליחה לשחזר את הניסוי ולהגיע לתוצאות המבטיחות, מתחילה לחשוד שהממצאים "טובים מכדי להיות אמיתיים".

מכאן מתחילה התפתחות שגורפת את כל הדמויות המעורבות לתוך מערבולת של חשדות ומחלוקות שפוגמות בפרסומים המאוד מבטיחים לרבות בכתבי עת מכובדים שעברו ביקורת עמיתים. המחלוקות מכרסמות לאט לאט במערכות היחסים השונות, בתוך המעבדה ומחוצה לה, ובנפשם של כל אחד ואחת מהמעורבים.

מערכות היחסים בין הדמויות השונות נחשפות על היפה והחיובי שבהן ועל הפגמים שבהן. בני האדם אינם מושלמים, ובין ההיבטים השונים של אישיותם מקבלים משקל וערך גם הפגמים שלהם, ותרומתם של אותם פגמים לקידום של מטרות חשובות.

הספר נקרא כמעט כמו ספר מתח שבמסגרתו נחקרים ונפרשים חשדות וראיות, אבל לא רק. זהו ספר על הפסיכולוגיה של מדענים וחוקרים, פוליטיקאים ועיתונאים. של בני אדם והקשרים הסבוכים ביניהם.

כמה זמן דרוש על מנת שנכיר בן אדם באמת, גם אלו הקרובים אלינו ביותר?

האם המניעים של מדענים חייבים להיות טהורים, או שדי בכך שהם מגיעים לתוצאות שמאפשרות לייצר ריפוי למחלות?

איך מאזנים בין הצורך לעצמאות וחירויות אינטלקטואליות של המדענים על מנת שיוכלו לבצע את החקירה המדעית ללא מורא, ולבין החשיבות למנוע רשלנות והונאה?

ואיך מונעים מהמעורבות של פוליטיקאים שנועדה לבקר ולמנוע הונאה מדעית, ולמנוע השקעת כספי ציבור במחקרים לא אמיתיים או נעדרי תרומה לציבור, מלהפוך לשליטה במדענים באופן שהופך אותם לכלי שרת בידי פוליטיקאים תאבי כוח ושליטה?

ספר מרתק.

 

קשישים חסרי מנוח

 קשישים חסרי מנוח – קלייר פולי

כתר, 318 עמ'

 

לידיה מתחילה לעבוד כמנהלת מועדון לגיל הזהב. הכוונות שלה טובות. היא רוצה סוף סוף להרגיש שהיא עושה משהו. היא מדמיינת איך היא מושיבה את הקשישים לשתות תה ועוגות טעימות שהיא אופה ומביאה מהבית, וכן לשחק בינגו או לעשות עבודות מקרמה. אבל הקשישים שנאספים במועדון הזה לא מתכוונים לעסוק במקרמה.

לידיה לא יודעת אילו תהפוכות ייגרמו כתוצאה מהמהלך שהיא יזמה.

הקשישים שנאספים במועדון הם הכי לא קשישים שאתם מדמיינים לעצמכם. הכי קולים, מגניבים, מעצבנים, יוצאי דופן, מלאי אנרגיות ושובבים. שלא לומר לא לגמרי נמנעים מעבירות קלות או קשות.

מועצת העיר מעוניינת למכור את המתנ"ס לפרויקט בנייה שיכניס הרבה כסף לקופה (מסתבר שזה קורה גם באנגליה), והקשישים מתאחדים עם הילדים מגן הילדים שמתנהל במתנ"ס, עם האמהות מהקורס הכנה ללידה ועם קבוצת האלכוהוליסטים האנונימיים וכולם מתארגנים להפגין ולמחות בדרכים לא שגרתיות.

הספר מצחיק כמו שזה נשמע, מקסים, חמוד, מחמם את הלב, עצוב, מרגש.

פולי מצליחה גם בספר הזה, כמו בשניים הקודמים 'מחברת האמת' ו'האנשים מרציף חמש', ליצור דמויות פגומות, רגישות, מקסימות, מעצבנות. ככל שהסיפור מתקדם אנו מגלים עוד רובד ועוד רובד, ומה שחשבנו קודם חייב להשתנות לנוכח עוד מידע שמתגלה.

בסיכום, ספר מרתק, מעורר מחשבה וכייפי.

 

מחברת האמת

מחברת האמת – קלייר פולי

כתר, 360 עמ'

 

הכי קשה לכתוב סקירה על ספר, שכל מה שבא לי לומר זה: תקשיבו זה ספר כל כך נהדר, פשוט לכו תקראו אותו, הנאה מובטחת. ובאותה הזדמנות תשיגו גם את הספר הנוסף של פולי שקראתי "האנשים מרציף חמש", עוד ספר נהדר של אותה סופרת.

וכן, הזמנתי בספרייה את הספר השלישי שלה שיצא ויש עליו רשימת המתנה ארוכה, כנראה בצדק.

אוסיף בכל זאת עוד כמה מילים :)

על מה הספר? בגדול, מהכריכה האחורית. ג'וליאן, צייר אקסצנטרי ובודד בעשור השמיני לחייו, כותב במחברת ירוקה ופשוטה את האמת על חייו, ומשאיר אותה בבית קפה מקומי. בעלת בית הקפה מוצאת את המחברת ומצטרפת גם היא, וכותבת את האמת על חייה. היא משאירה את המחברת בבר יין מעבר לכביש, ומישהו ימצא אותה וימשיך את השרשרת. במקביל מוניקה מחליטה למצוא את ג'וליאן ולעזור לו. עוד אנשים מתווספים וכותבים את הסיפור שלהם במחברת, ונוצרים ביניהם קשרים מפתיעים.

ובכן, כפי שניתן להבין, העלילה נעה בין הדמויות, ובין היתר אנו מקבלים נקודות מבט שונות על אותן סיטואציות. כמו בחיים, מה שנראה מבחוץ הוא לא בהכרח מה שבאמת קורה (היוש אינסטגרם), החיים האמיתיים קורים במציאות הפיזית, בפועל, במפגשים אמיתיים בין בני אדם (היום קוראים לזה "פרונטליים"). אבל, חלקים מהאמת הנסתרת יותר של כולנו, נחבאים בין השורות שלפעמים אנו מרשים לעצמנו לכתוב, במחברת מוסתרת או בגלוי.

במהלך הדברים מתברר לפעמים שהאמת הכואבת שאנו חושבים על עצמנו ומנסים להסתיר, היא רק חלק מהאמת של חיינו, שדברים קורים ופתאום הכאב הזה, האמת הזו מקבלים פרופורציה אחרת, ושלפעמים קשה לנו יותר לראות את האור שלנו ולפעמים גם אותו אנו מנסים להסתיר (גם מעצמנו).

כל זה ועוד בתוך הספר הזה, מבלי לרגע להעיק או להתיש. בסגנון מלא הומור ואהבת אדם, פולי מטיילת בין העולמות של הדמויות שבראה בספר, ומאפשרת לנו, הקוראים, רגעים משובבי נפש.

זה ספר חכם ומצחיק, מרגש ועצוב ומעורר מחשבה. כיון שהספר כל כך כייפי לקריאה, הרי שהחל מאמצע הספר מצאתי את עצמי מאיטה את הקצב כדי שלא ייגמר מהר מדי, כפי שקורה עם כוס יין משובח. אז – לחיים!

ותקראו גם את זה:

ומי שאצלו הספר קשישים חסרי מנוח, תחזיר כבר לספרייה, אנשים מחכים!!

 

 

חיים ועוד חיים

חיים ועוד חיים – קייט אטקינסון

ידיעות ספרים, 451 עמ'

מתוך ויקיפדיה:

חיים ועוד חיים (באנגלית: Life after Life) הוא רומן משנת 2013  מאת קייט אטקינסון. זהו הראשון משני רומנים על משפחת טוד. השני, חיים אחרים, פורסם בשנת 2015  "חיים ועוד חיים" זכה לשבחים מצד המבקרים ובפרס קוסטה (ספר השנה).

***

אורסולה נולדת בלילה קר ומושלג בשנת 1910. ואז היא מתה ושוב נולדת או שבעצם היא לא מתה, אבל היא נולדת אך נשארת בחיים. ואז היא חווה את חייה על פני תהפוכות, מלחמות, אירועים היסטוריים גלובליים, שבתוכם היא משייטת, שותפה, אולי מנסה כסוג של "דלתות מסתובבות" לשנות מהלכי חיים, לתקן דברים, ולפעמים היא מצליחה, או שלא.

פרקי הספר נודדים בין שנים, ולפעמים הצטרכתי רגע לחזור אחורה ולבדוק, מה היה קודם בשנה הזו, אבל הספר שווה את המאמץ הקל הזה.

כל מיני שאלות עולות.

על שאלת "הבחירה החופשית". עד כמה הזמן, שמבחינתנו רץ בקו לינארי מעבר לעתיד ולא להפך, מאפשר לנו חופש כזה? או האם כל פעולה שנבחר לעשות מוכתבת מראש על ידי הנסיבות, וגם- אם תוביל לתוצאה "אחרת" כביכול, האם באמת זו תוצאה של בחירה חופשית, או שגם זה היה מוכתב מהנסיבות כפי שנוצרו קודם וכפי שהתגבשו בעקבות איזו החלטה שהחלטנו שחשבנו שנעשתה מתוך בחירה חופשית?

האם אפשר לשנות את מהלך ההיסטוריה? וגם אם נניח שכן, האם זה נתון בידיו של אדם אחד בודד? בהקשר הזה תמיד עולות שאלות גדולות כגון מה היה קורה אילו היטלר היה מתקבל לפקולטה לאמנות, או אם מישהו היה מתנקש בחייו. אבל מסקרנות השאלות האלה גם בהקשרים יותר 'קטנים', של נסיבות החיים או המוות של אדם אחד, לא מפורסם ולא עד כדי כך מרושע.

הספר גדוש ומרתק בפרטי חיים, תיאורי מקומות, מצבי מלחמה, ואנשים שמנסים לשרוד ואף לנהל חיים כמעט 'נורמליים' תחת מצבים לא נורמליים.

האור שאיבדנו

האור שאיבדנו – ג'יל סנטופולו

מודן, 313 עמ'

 

לוסי וגייב, שני סטודנטים לספרות באוניברסיטת קולומביה, נפגשו לראשונה ב-11 בספטמבר 2001, כשהם עולים לגג וצופים בנפילת מגדלי התאומים ובקו הרקיע החסר של מנהטן. הם נקשרים בקשר זוגי עמוק ומלא עוצמות, הן מתוך החיבור של מי שהם, הן מתוך הרגע הכל כך עצום ומעורר חלחלה של שבירת המציאות המוכרת להם מקודם.

שניהם שואפים למצוא משמעות לחייהם, לא במנותק כמובן מהדבר שהם חוו. הם מפתחים קריירות שיאפשרו להם לעשות זאת. אולם, הקריירות שלהם הן בדיוק מה שמפריד ביניהם, גיאוגרפית, גם אם לא נפשית.

הספר מהווה שיחה של לוסי אל גייב, שבה היא מזכירה לו, פרק אחרי פרק, את השתלשלות חייהם, ביחד ובנפרד, את הצמתים שבהן הם יכלו אולי לבחור אחרת, את צמתי הפגישות ביניהם.

הספר שזור בתיאורים של ניו יורק (שתמיד מצטלמת טוב בסרטים ובסדרות טלויזיה או נקראת טוב בספרים), וכן באירועים שמתרחשים במקומות שונים בעולם, לרבות (כן!) ישראל, עזה (הספר נכתב בשנת 2017).

על פי הציטוט בכריכה הקדמית, הניו יורק פוסט ציין שמדובר ב"רומן אלגנטי", ואני מסכימה איתו. זה רומן, זה אלגנטי, זה כתוב טוב. ההגדרה של ספר בסוגת ה'רומן' פעמים רבות מייצרת אצלי איזה אנטי כזה, של הוי, נו, עוד ספר שמתעלם מהחיים האמיתיים. הגיבור השרירי פוגש את הנערה היפהפיה, וכאלה. אל דאגה, זה לא המצב כאן.

הספר חוקר את נבכי נפשם של הגיבורים, מה קורה כשהאהבה אינה מספיקה כי בני האדם צריכים גם להרגיש שהם מממשים את עצמם? מה קורה בחיי נישואים גם כשיש אהבה, אבל הרי תמיד בחיבור בין שני בני אדם, יש, ובכן, שני בני אדם, ששונים זה מזו, ויש להם את הרצונות שלהם והשריטות הנפשיות שלהם, והפחדים והחסרונות כמו גם התכונות היפות שלהם.

בכל זה נוגעת סנטופולו ביד רגישה במילים שנוגעות ללב ובעדינות שמסתמכת על האינטליגנציה של הקוראת.

מעבר לספק סביר

 מעבר לספק סביר – סקוט טורו

הוצאת אריה ניר, 413 עמ'

 

בין נשיא בית המשפט לערעורים לבין ממלא מקום התובע המחוזי, יש עבר, יריבות מרה, היסטוריה מדממת. טומי מולטו הגיש לפני כעשרים שנה כתב אישום נגד השופט, באשמת רצח של פרקליטה שעימה השופט ניהל רומן סוער. השופט זוכה אבל היריבות ביניהם נמשכת עד היום.

ועכשיו, מולטו שוב מגיש כתב אישום כנגד מי שכיום כבר מכהן כנשיא ביהמ"ש לערעורים בגין החשד לרצח אשתו. יש עניינים תמוהים רבים שמחשידים את השופט, למשל, מדוע הוא ישב 24 שעות ליד גופת אשתו לפני שהזעיק את בנם ואת חוקר מקרי המוות? במהלך הספר אנו נשמע מה קורה בגוף כעבור 24 שעות שגורם לכך שבחלוף יממה לא ניתן יהיה לבדוק את סיבת המוות. האם השופט היה מודע לזה? האם ההמתנה הזו נעשתה בכוונה?

זה ספר מתח משפטי, שמלווה גם את מערכת המשפט בארה"ב, את המורכבויות שלה. אבל עוד יותר מכך הספר מלווה את המורכבות של נפש האדם. של השופט הנאשם, של מ"מ התובע, של בנו של השופט, ולמעשה של כל הדמויות שעולות בספר הזה.

האם היה כאן רצח? ואם כן, מי הרוצח? ומה המניע? המתח של התהליכים המשפטיים ושל החקירות איננו בא במקום המתח הפסיכולוגי, ההבנות והתובנות שהולכות ונבנות. כמו בחיים אמיתיים, כמו בני אדם אמיתיים, גם הדמויות בספר מורכבות, מתחבטות, מתלבטות, מתקשות לשים אצבע על מניעים וסיבות להתנהגויות. מה באמת מניע את בני האדם, את ההתנהגויות שלהם, והאם הם מודעים למניעים נסתרים אלה?

ועל כן הספר מרתק ומעורר מחשבה.

 

אפקט בבל

 אפקט בבל – דניאל הכט

ינשוף הוצאה לאור, 480 עמ'

 

זהו ספר שמשלב באופן מתוחכם בין סיפור מתח סוחף שקשה להניח מהיד, (למרות שזה ספר עב כרס ואף כבד פיזית..), לבין רעיונות ועובדות מדעיות והיסטוריות אמיתיות.

בעל ואישה שהם מדענים מבריקים, מקבלים על עצמם ביחד עם צוות מדענים מבריקים נוספים – צוות "ג'נסיס" משימה לחקור את שורשי הרוע והאלימות האנושיים ולמצוא את הסיבות המדעיות להתנהגות זו. האם הרוע נעוץ בגנטיקה שלנו? או האם זהו וירוס שאוכלוסיות נדבקות בו והופכות לאלימות?

השאלה הזו קשורה, מן הסתם, בשאלה אם אפשר לרפא את האלימות שהעולם שלנו טובע בה, היום, כמו במועד כתיבת הספר (2001) וכמובן במאה הקודמת ולמעשה לאורך כל המאות שבהן האנושות התקיימה.

המדענים מכנים זאת "אפקט בבל".

זוכרים? בסוף פרשת נוח, בני האדם הקימו מגדל גבוה, אלוהים לא ראה זאת בעין יפה, (לא ברור מה עיצבן אותו בכך שכולם חולקים אותה שפה) בלבל את שפתם והפיצם ברחבי תבל, וכתוצאה מכך בני האדם חדלו לדבר בשפה משותפת ונוצרו השפות השונות ועימן כמובן השייכות לשבטים מסויימים והמלחמות עם שבטים אחרים.

מסתבר שסיפורים דומים ("מיתולוגיות") קיימים בהרבה תרבויות, כפי שמסופר באחת השיחות בספר.

זהו אפקט בבל, שמו של הספר והעניין העיקרי שהמדענים מנסים לחקור.

בינתיים, מסתבר שכמה וכמה מדינות חוקרות בסודיות אמצעים לשליטה מוחית בבני אדם, שליטה בהתנהגות, או כדי לייצר חיילים שיהיו נשק אולטימטיבי, או כדי למנוע תחרות שווקים, או כל מיני מטרות זדוניות אחרות. יש עדויות מדעיות לכך שניתן לגרום לכמות גדולה של אנשים להפוך לבלתי מתפקדים, אנטי-סוציאליים, ובסופו של דבר גם לאלימים.

כך, שהמחקר הזה מעורר גורמים עלומים שונים שממש לא מעוניינים שצוות מדענים יחטט להם בסודות שלהם.

בנוסף, בין הגורמים הפוטנציאליים לאפקט בבל, נמצאת טכנולוגיה שנמצאת בכל בית, קרינה אלקטרו-מגנטית, מיקרו גל וטלפונים סלולריים ומחשבים וטלויזיות. האם היינו מסכימים לוותר על כל ההישגים הטכנולוגיים אם היה מתברר שהם גורמים לנו להיות אנטי-סוציאליים?

המחקר גם מעורר סוגיות מוסריות ואתיות.

"אם נוכיח שכל פעולה ותחושה ואופן חשיבה ואינסטינקט משפחתי נובעים ממקור ביולוגי, האם לא תהיה בכך הצדקה לניסיון לפגוע זה בזה? או נתינת תוקף מדעי לטענות לגבי עליונותם של אדם, קבוצה או משפחה, ולנחיתותם של אחרים? (למשל ניאו נאצים או חסידי אאוגניקה, גזענים וכו'?) האם לא תהיה בכך תרומה להנצחת אפקט בבל?"

וכנגד כך, המדענים מראיינים גרמני שהציל עשרות רבות של יהודים, אך הוא טוען בתוקף: "לא הצלתי 'יהודים'! הצלתי בני אדם!"

והוא ממשיך ומסביר: "הצלת אדם טובע אינה מעשה הראוי להכרה מיוחדת! אתה עושה דברים כאלה מתוך אנושיות פשוטה, לא מתוך מאמץ או אמונה מיוחדים. רק אדם שאיבד חלק... חלק מסוים מטבעו המקורי, ינהג אחרת. היום אני יכול לומר, 'הוא איבד את אהבתו לעצמו, ולכן אינו יכול לאהוב אחרים'. הוא אינו מסוגל לזהות את המאבקים של עצמו, את תקוותיו, במאבקים ובתקוות של אחרים."

והנה עוד פיסת מידע מהספר מתוך מחקרים בתורת המשחקים- האסטרטגיות של שיתוף פעולה הן האסטרטגיות המנצחות, באופן מובהק.

אז יש למחקר הזה צד זוועתי, וגם צד אופטימי.

במהלך הספר, ריאן נחטף על ידי אחד מהפלגים הנלחמים באפריקה (וההיסטוריה המדממת של אפריקה ידועה) ומוחזק למשך חודש עד שהוא משתחרר, ולאחר חזרתו הוא מגלה שאשתו ג'ס נחטפה וכדי להצליח לחלץ אותה הוא צריך לשחזר את המסלול המחשבתי שהיא עברה בו והתגליות שגילתה, על מנת להבין למי היה אינטרס לחטוף אותה, אולי כדי למנוע פרסום של המסקנות של המחקר.

תוך כדי התהליך של השחזור אנו פוגשים סוגיות מדעיות, אתיות שחלקן נסקרו לעיל.

הספר לא יניח לכם גם לאחר סיום קריאתו, וימשיך לעורר מחשבות ותהיות. כל עיון בעיתון היומי מזכיר לנו שהאלימות האנושית קיימת ובועטת, ובמקביל גם שיתוף הפעולה והאלטרואיזם קיימים גם הם.

אל תפספסו את "אחרית דבר" שני העמודים האחרונים בספר, שבהם הסופר מסביר את המקורות המדעיים האמיתיים שנזכרים לאורך הספר. שלוש שנים של תחקיר מקיף שכפי שמציין הסופר, הכט, "פרוייקט ששינה את האופן שבו אני רואה את עצמי, את בני האדם ואת עתיד המין האנושי."