כוחו של התת מודע

כוחו של התת מודע – ד"ר ג'וזף מרפי

עדכון: ד"ר איאן מק'מהאן, מהדורת המילניום

אור-עם, 285 עמ'.

 

מרפי הוא דוקטור לפילוסופיה ולתיאולוגיה, והוא משלב את הרוחניות עם מחקרים מדעיים כדי להאיר ולהבהיר את הקשר שבין מחשבותינו על החיים לבין איכות חיי היום-יום שלנו. מרפי נותן בספרו כלים שאמורים לאפשר לנו ריפוי, יצירתיות, שינוי חיובי בחיינו, הקלת כאב פיזי או חסימות מנטליות ולהגיע לזוגיות, קריירה מצליחה, מערכת יחסים הרמונית, בריאות, עושר ואושר.

נראה שיש רק דברים חיוביים לומר על מישהו שרוצה להעניק לנו את הכלים לכל הטוב הזה, ובאמת אין לי מילה רעה להגיד על מרפי.

רק ש. כן, רק ש. ובכן, הבעיה שלי עם ספרים מסוג זה היא, שאין דרך להוכיח את הנכונות של המסר שלהם. אם השגת את המטרה שהצבת לך, אז הכלים עובדים- יאאאייי. אם לא השגת – הכלים עובדים אבל אתה לא באמת יצרת את התהליך המנטלי הנדרש, לא באמת האמנת בזה, לא באמת הצלחת לשרש את המחשבות הרעות, הרגשות השליליים שמסכלים את הצלחותינו. כי, כמו שנאמר די בהתחלת הספר "ניסים קורים כשאתם מתפללים ביעילות".

איך אומר מרפי: "כל אחד משתוקק לבריאות, לאושר, לביטחון, לשלוות נפש ולביטוי אמיתי. אבל כמה מאתנו משיגים דברים אלה?" אנחנו יודעים שאם נשנה את הדפוס המנטלי שלנו זה ישפר את מצבנו. אבל איך עושים את זה? אה, כאן בדיוק הגיע מרפי עם הספר החמוד שלו כדי ללמד אותנו איך.

העניין הוא, שאין ספק שבתוכנו, עמוק, שוכן החבלן הקטן, שמחבל לנו. ששולל את תקוותינו ואת ניצחונותינו. מאיפה הוא בא? מכל מיני קולות שקלטנו לאורך חיינו. ולכן, זו מלחמה. ממש כך. זה לא טיול בפארק עם כמה מילים נחמדות לחזור עליהן כמנטרה. זו מלחמה נוקבת בשליליות שלנו שככל שאנחנו "עולים עליה" היא לומדת להתחבא יותר עמוק ויותר ביעילות. אז ככל שאנו מפעילים את התפילה היעילה, עומדת לנגדה השלילה היעילה. וזו הבעיה שלי עם מרפי. הוא לא כל כך מתייחס לצד האפל של נפשנו שמחבל לנו ביעילות של האור שאנחנו רוצים להביא לשם.

הפרק הראשון הוא המקסים והמרתק בעיני בכל הספר. הכותרת שלו היא "בית האוצרות שבתוככם". בתוכנו, אומר מרפי, יש מחסן שבו אוצרות אינסופיים, תבונה אינסופית ואהבה חסרת גבולות שאנחנו יכולים לשלוף כדי לחיות את החיים בשפע, בשמחה ובאהבה.

הכוחות האלו נמצאים בתת המודע שלנו.

וזה לא מופרך, כי מסתבר ש-95% בערך מההתנהגות שלנו, נובעת מהתת-מודע שלנו, בעוד שהמודע, ההכרה, אחראים רק על כ-5%. אז למה שלא יהיה שם כוח נפלא שיכול לשמש אותנו כדי להביא לחיינו עושר, בריאות, אושר ושמחה?

החוק הבסיסי שעליו כל זה עובד הוא האמונה. אם נפסיק לאמץ לעצמנו אמונות מגבילות, אמונות טפלות, דעות ופחדים, ובמקום זאת נאמין באמיתות נצחיות, נוכל לזרוע בנפשנו כלומר בתת המודע שלנו מחשבות של אושר, הצלחה, ונקצור את היבול.

זה נראה מבטיח, כמו שנפוליון היל הבטיח לנו ש"חשוב והתעשר" או אנתוני רובינס שהבטיח לנו שנוכל "להעיר את הענק שבפנים", או כמו שאומרים היום בעדות הניו-אייג' "מחשבה יוצרת מציאות".

ואין לי ספק, שעלינו לקחת אחריות על המחשבות שלנו. לנתב אותן, לנווט אותן, לכיוונים חיוביים כי כשאנחנו לא הנווט, הן מנווטות אותנו לכיוונים שליליים. למה? ככה. כי ככה זה קורה. היום-יום שלנו מלא ב"למה עשיתי ככה?" ו"למה לא אמרתי כך וכך?" ו"למה אנשים עושים כך וכך?".

זאת עבודה. שלא יהיו כאן אשליות. זאת עבודה וזה לא כזה פשוט וקל.

הספר בנוי פרקים קצרים יחסית, ובהם סיפורי הצלחה, מסרים, שיטות ריפוי, שיטות להגיע לתוצאות רצויות או לשפע כלכלי.

לדמיין את המצב הסופי הרצוי, להרגיש אותו, ממש להרגיש איך זה כשאנחנו במצב הסופי הזה. ההפנמה של ההרגשה של אותו מצב סופי מבוקש, תעבור לתת מודע שידאג לממש את זה.

או- לתמצת את הרעיון למשפט קצר שיישאר חרות בזיכרוננו, ולחזור עליו שוב ושוב, ושוב. בעיקר לפני השינה. לדוגמא: "אני שלם, מושלם, חזק, אוהב, הרמוני ומאושר".

וזה בעצם מאותו הרעיון של תהילים יט, טו: יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי פִי וְהֶגְיוֹן לִבִּי לְפָנֶיךָ יְהוָה צוּרִי וְגֹאֲלִי.

ועוד כלים שכאלה לאורך הספר. פשוטים וקלילים, אם רק תאמין. ניסיתי במשך כמה זמן כל מיני תרגילים וזה פחות עבד לי.

אני לא שוללת את המסרים האלה, אין ספק שיש בזה הרבה נכון, אבל משהו בספר הזה קצת עצבן אותי, והתרגום ערכאי ולא כייפי. יחד עם זאת, אני די בטוחה שהרבה אנשים יפיקו ממנו תועלת רבה.

להעיר את הענק שבפנים

 להעיר את הענק שבפנים חלק 2 – אנתוני רובינס

אור-עם, השלמת כרך ראשון עמ' 441-713

 

כותרת משנה של הספר היא: "כיצד ליטול שליטה מידית על ייעודכם המנטלי, הרגשי, הגופני והכלכלי"

רובינס ממשיך בחריצות את מה שעשה בחלק הראשון של הספר, לפרק לחלקים שניתנים להבנה ולעבודה, את המרכיבים שיאפשרו לקוראים להשיג שליטה, לעצב את חייהם, להגדיר את הערכים שלהם המהווים המצפן האישי, להגדיר את הכללים ולהסדיר הלימה בין הערכים בינם לבין עצמם, ובין הערכים לבין הכללים באופן שיאפשר ליצור תהליך של התקדמות שאין בו סתירות פנימיות.

בחלק השלישי בספר רובינס יוצא למסע שאפתני בן שבעה ימים "על מנת לעצב את חייכם", כשבכל יום מקבלים משימה לעצב ייעוד רגשי, גופני, בתחום מערכות היחסים, כלכלי, שלמות אישית, לשלוט בזמן החיים, ולבסוף מנוחה ושעשוע כי "אפילו אלוהים לקח יום חופש אחד!".

ובסופו של דבר, רובינס עובר למרחב הכללי האנושי, ומדבר על האתגר העילאי, כיצד כל אדם אחד יכול לעשות שינוי עצום בעולם, בין בפעולה שמשנה את המציאות, בין בסדרה של פעולות קטנות שגם להן יש משמעות – את זה הרי כבר למדנו בכרך הראשון. זוכרים שמו"פ? שיפורים מתמידים ובלתי פוסקים. כל צעד קטן, כל שיפור קטן, הוא בעל השפעה אדירה.

רובינס מגדיר תהליך של התניה נוירואסוציאטיבית, שמאפשר ליצור שינוי:

כמו סטיבן קובי העיקר להתחיל בעיקר גם רובינס מדגיש את החשיבות של ערכים כמצפן שמכוון את כל החלטותינו. מדגיש, כי כל החלטה מסתכמת בהבהרת ערכים. מוסיף ומדגיש את החשיבות להבהיר לעצמנו מה חשוב לנו ביותר בחיינו, ולהחליט כי נחיה על פי ערכים אלה, בכל תנאי. העקביות בעמידה בערכים, או במילים אחרות לפעול בהתאם לאמונותינו באשר למשמעותם האמיתית של החיים, היא הדרך לזכות באושר ארוך טווח.

מקור החבלה העצמית, או אי היכולת לממש, נובע מסתירה בין ערכים. ולכן חשוב לנתח ולחקור ולהגיע לרשימת הערכים שבאמת תאפשר לנו לשנות את חיינו.

טוב, זה השלב ששוב רובינס המעצבן נוסע לו לפיג'י, יושב לו במלון המקסים והוא מלא בהשראה, וכותב בלי הפסקה במרפסת הראשית של המלון. האם אפשר לשבת בפינת האוכל בדירה ביפו וגם כן לכתוב את רשימת הערכים? אשאיר לכם להחליט.

בפרק הבא מדובר על כללים, והכותרת: "אם אינכם מאושרים, זו הסיבה!". אני חושדת שאינני מאושרת כי הפרק מתחיל כך "בעודי כותב מילים אלה, אני משקיף על האוקיינוס השקט העמוק והכחול מאתר הנופש "איילנד ריג'נסי וויקולואה" באי הגדול של הוואי". אני יושבת בדירה ביפו, הנ"ל, ופתאום הכול נראה מאד לא כחול ועמוק. וכל הנסיעות האלה שלו, למרות שיש לו טירה בשווי 4 מיליון דולר בקליפורניה (גם את זה הוא טרח לגלות לנו באחד הפרקים הבאים).

אבל צחוק בצד, (דמעה כחולה ועמוקה), המסר לגמרי חזק: שום דבר לא חייב לקרות כדי שתרגישו טוב. כל עוד אנחנו מעצבים את חיינו כך שאושרנו תלוי במשהו שאינו מצוי בשליטתנו, אנו עתידים לחוות כאב."

רכישת שליטה על הכללים שלנו באמצעות השאלות:

v    מה צריך לקרות על מנת שתחושו מצליחים?

v    מה צריך לקרות על מנת שתחושו נאהבים על ידי ילדיכם, בן או בת זוגכם, הוריכם, יתר האנשים החשובים לכם?

v    מה צריך לקרות על מנת שתחושו בטוחים בעצמכם?

v    מה צריך לקרות על מנת שתחושו כי אתם מצטיינים בתחום כלשהו בחייכם?

בפרק הבא מדובר על זהות, שהיא האמונות שלנו שמגדירות את מהותנו, את הדברים ההופכים אותנו לייחודיים. הדברים שאותם אנו יכולים לעשות, או לא לעשות, נובעים מאמונותינו בנוגע לשאלה מי אנחנו.

וכך תעשו:

ועכשיו אנחנו יכולים להמציא את עצמנו מחדש לפי רצוננו!

את פרק 26 אני ממש נהניתי לקרוא. זה הפרק שבו רובינס יוצא מעצמו ומעצמנו, ומסתכל על העולם בעיניים של מי שחש שהוא, ואני, ואתה ואת כולנו אחראים לאיך שהעולם ייראה ואיך שהאנשים בתוכו יחיו – באמצעות הפעולות שלנו. זה מתחיל ב"מה היה קורה אילו הייתם עוברים בחנות המכולת, ובמקום לשוטט באורח סתמי מהארטישוק לחצילים, הייתם מבחינים ומכירים בכל אדם שעל פניו חלפתם באמצעות חיוך עליז? מה היה קורה אילו הייתם מחמיאים בכנות לזר? האם הייתם יכולים לשנות את מצבו הרגשי במידה מספקת כך שיוכל להעביר את המחמאה או החיוך לאדם הבא שהוא יפגוש?"

זה ממשיך בנקיטת עמדה מאד נחרצת, ומאד חשובה כשהיא מגיעה מאדם כל כך פופולרי שנחשב כ"גורו של הצלחה", בעניין כריתת יערות הגשם שהיא מתקפה מזעזעת על המערכת האקולוגית שלנו, ונובעת מהרצון להכשיר שטחי מרעה עבור בקר. אכילת בשר אחראית לכריתת היערות, להתחממות הגלובלית, להכחדת זנים, למחלות לב וסרטן, לבזבוז אדיר של מים! לצריכת אנרגיה בכמות מטורפת, וכן, לרעב בעולם, כי שטח האדמה שמשמש עבור המזון לבקר שאנשים אוכלים, היה יכול לשמש כדי להאכיל את כל הרעבים בעולם.

אז ההחלטה מה תאכלו היום, היא בעלת השפעות הדרגתיות משמעותיות, ויוצרת סדרה שלמה של אירועים ופעילויות המעצבים את איכות החיים על פני כדור הארץ. זוכרים את השיעורים הקודמים על צעדים קטנים שיוצרים שינויים מתמשכים בחיינו? אז כזה, רק בקנה מידה גלובלי.

רובינס מסיים במסר הבא: המשמעות והמטרה מאחורי אירועים מסוימים הן בלתי ניתנות לידיעה. זהו המבחן העילאי של אמונתנו. המסר, לחיות את החיים במלואם כל עוד אנחנו פה. לחוות הכול. לטפל בעצמנו ובחברינו. ליהנות, להיות מוטרפים, להיות מוזרים, ליהנות מהתהליך, ללמוד מטעויות, למצוא דרכים להשתפר, לא לנסות להיות מושלמים, לנצח במשחק החיים. להניח לאנושיות שלנו להיות העיקרון המנחה של חיינו, אבל לא להתייחס לחיים ברצינות רבה מדי ולא לאבד את הספונטניות, העונג שנובע מהשתטות ומילדותיות.

 

 

 

 

להעיר את הענק שבפנים

 להעיר את הענק שבפנים – אנתוני רובינס

הוצאת אור-עם, 431 עמ'

חלק 1 (כרך ראשון בן 431 עמ')

 

טוני רובינס הוא מרצה, מנטור, יועץ אישי ומפורסם כ"גורו" של אימון אישי. באופן אישי, יש לי רתיעה קלה מאנשים שמפורסמים כ"גורו"אים, אלא אם מדובר בדלאי למה ושכמותו. אז ניגשתי לספר בעמדה של שמירת דיסטנס. לא הולכת לצלול לתוכו או מאד להתאהב בספר.

מתוך כך, הקריאה בספר הפכה לסוג של קריאת פנאי, והתגלתה כמהנה מאד. הספר כתוב בשטף והקריאה בו קולחת כאילו זה ספר פרוזה ולא ספר של עבודה עצמית שדורש עצירה, התבוננות, חשיבה וכתיבה. כמובן, שבסופו של דבר מצאתי את עצמי כותבת רשימות ועושה את העבודה..

הספר נפתח בציטוט:

"עמוק בתוך האדם שוכנים אותם כוחות רדומים; כוחות שהיו מדהימים אותו, שמעולם לא חלם לזכות בהם; כוחות אשר ישנו את חייו מקצה אל קצה אם יתעוררו ויוכנסו לפעולה."

ונמשך במסר של רובינס כיצד לפעול, צעד אחד צעד לעורר את אותם כוחות רדומים, שהוא מכנה אותם "הענק שבפנים".

רובינס בא מעולם ה-nlp שהוא ראשי תיבות של תכנות נוירולוגי לשוני. זוהי שיטה המציעה מגוון טכניקות ומיומנויות שמטרתן יצירת השפעה ושינוי במחשבות, רגשות והתנהגויות ובאמצעות טכניקות אלו, שינוי של הרגלים, דפוסים ואוטומטים (Programming) ורתימתם להשגת תוצאות.

הספר מחולק לפרקים קצרים יחסית, כשכל פרק עוסק בנושא שהוא תת-נושא של הנושא הכללי, כיצד לעורר בתוכך את הכוחות העצומים והמדהימים שיש בך.

הספר שזור בביטויי האמון של רובינס ביכולת של כל אחד מהקוראים לעשות את הפעולות ולהגיע לתוצאות, וזה נפלא. הספר שזור גם בשיתופים של רובינס בסיפורו האישי, חלקם אמינים ומעוררים הערכה, וחלקם – איך לומר? קצת מרגיזים, כמו הסיפור שלו על הדרך המופלאה שהובילה אותו לרכוש אי קטן בפיג'י, שמסופר תחת הכותרת "כישלון בהגשת יעד עשוי להוביל להשגת יעדיכם האמיתיים." כן, בטח, כל אחד שנכשל בהגשת יעד מוצא את עצמו רוכש אחוזת נופש מרהיבה בפיג'י.

עכשיו ניכנס ממש קצת ובתמצית לתוכן הספר.

הפרק הראשון עוסק בחלומות של ייעוד. כאן מדובר בעיקרון של ריכוז עוצמה. כאן מוגדרים הצעדים ליצירת שינוי ארוך טווח. להגביה את אמות המידה, לשנות את האמונות המגבילות (לדוגמא, לי יש אמונה מגבילה שלעולם לא יהיה לי כל כך הרבה כסף שאוכל לרכוש אחוזת נופש מרהיבה בפיג'י), רכישת שליטה רגשית, גופנית, כלכלית, בתחום מערכות יחסים.

הפרק השני מדבר על החשיבות של קבלת החלטות לגבי איך נרצה לראות את עתידנו, ולנקוט בפעולות המתאימות. ההחלטה היא מי ומה אני מתחייבת להשיג ולהיות בחיי. לדוגמא, אם אני רוצה בעוד עשר שנים לרכוש אחוזה בפיג'י, אני צריכה לבדוק כמה כסף נדרש לשם כך, ולתכנן כיצד לפעול, במה לעבוד וכו' בכדי שבעוד עשר שנים יהיה בידי הסכום המספיק. שלוש ההחלטות השולטות בייעוד שלנו הן: במה אתמקד; מה משמעותם של דברים עבורי; מה אעשה בכדי ליצור את התוצאה הרצויה;

הפרק השלישי עוסק בכוח המעצב את חיינו:  הצורך להימנע מכאב והתשוקה להשיג עונג. היכולת להתמיד בשינוי שהחלטנו עליו (לדוגמא, להפסיק לעשן) טמונה בכך שאנו מקשרים כאב או עונג למצב הנוכחי, ועל מנת להשיג שינוי נדרש ייחוס של עונג לשינוי שהחלטנו עליו ובייחוס של כאב להמשך המצב הנוכחי. הדגש: מה שחשוב הוא האופן שבו אנו מפרשים את האירועים, ולא האירועים עצמם! כל דבר בעל ערך דורש להבקיע מבעד לכאב לטווח קצר (הימנעות מגלידה) על מנת לזכות בעונג לטווח ארוך (גוף רזה).

פרק 4 עוסק במערכות אמונה. שוב, העיקרון הוא- לא אירועי חיינו מעצבים אותנו, אלא אמונותינו בנוגע למשמעותם של אירועים אלה. הבעיה היא, שאנו נוטים להתייחס לאמונותינו כאילו היו מציאות, במקום פרשנות שלנו לאירועי העבר. כאן לדוגמא נכנסות אמירות שמייחסות למחלה קשה מתנה לחיים, כמה שגרם לאדם לשנות את נקודת המבט וההתייחסות שלו לחייו. מה שחשוב, הוא לא איזו אמונה היא "אמת", אלא איזו אמונה מחזקת אתכם. כאן צריך להיזהר משלושה דפוסי אמונה המחלישים: קביעות ("זה תמיד קורה לי"), כוללנות ("אני אוכל יותר מדי = כל החיים שלי נהרסו"), ייחוס אישי (זו לא פעולה מסוימת שבעייתית, אלא אני כישלון). כאן נכנסת הגישה היפנית "קייזן"- שיפור מתמיד, הדרגתי, נמשך. צעדים קטנים ובלתי פוסקים. רובינס מכנה זאת "שמו"פ- שיפורים מתמידים ובלתי פוסקים".

פרק 5 שואל האם שינוי יכול להתרחש בן רגע? ורובינס טוען שכן. כאן הוא מתבסס על גישת התכנות הנוירו-לינגוויסטי (nlp) אך משתמש בביטוי- התנייה. ליצור שינוי, ואז להתמיד בתחזוקה שלו. כאן נכנס לתמונה המוח שלנו עם הכוח שלו לייצר את מה שאנו מבקשים ממנו, ולכן כדאי לדעת מה אנחנו אומרים לו ומה אנחנו מבקשים ממנו.

פרק 6 מתייחס למדע ההתניה הנוירו-אסוציאטיבית- מפורטים שישה צעדים איך לקשר תחושות בלתי נסבלות של כאב להתנהגותנו הישנה, ותחושות מדהימות של עונג להתנהגות החדשה.

פרק 7- איך להשיג את מה שאתם רוצים באמת. מה אתם רוצים באמת? מדוע אתם רוצים זאת?   וצריך לקשר זאת לרגש, לחוש את זה בגוף. רגש נוצר על ידי תנועה, הבעת פנים (תנועה של שרירים), תנוחה, נשימה, להשתמש בגוף ככלי להשגת הרגש הרצוי. ליצור דפוסים של תנועה היוצרים ביטחון, תחושת עוצמה, גמישות, כוח אישי והנאה. ועוד: להתמקד במה שרוצים להשיג, לראות את התמונה, להרגיש את זה בגוף.

פרק 8 עוסק בחשיבות של לשאול את השאלות הנכונות, שנותנות תשובות טובות. לדוגמא "כיצד אוכל לשנות את מצבי?" "מה יכול לשמח אותי?" "מה ממש נהדר בחיים שלי כרגע?" "מה אוכל ללמוד מהמצב הזה?" יש לשים לב להנחות מוקדמות הטמונות בשאלות שאנו שואלים. "מה ממש מחורבן בחיים שלך?" לעומת "מה ממש נהדר בחיים שלך?". "למה אני תמיד מחבל במאמצים שלי?" לעומת "איך אפשר ללמוד מהבעיה הזאת, כך שלא תתרחש יותר?"

שאלות לפתרון בעיות:

1.      מה נהדר בקשר לבעיה הזאת?

2.      מה עדיין אינו מושלם?

3.      מה אני מוכן לעשות על מנת להביא זאת למצב הרצוי לי?

4.      מה אני מוכן להפסיק לעשות על מנת להביא זאת למצב הרצוי לי?

5.      כיצד אני יכול ליהנות מהתהליך?

שאלות העוצמה של הבוקר:

1.      מה משמח אותי בחיי כעת?

2.      מה מרגש אותי בחיי כעת?

3.      מה גורם לי לחוש גאווה בחיי כעת?

4.      מה מעורר בי הכרת תודה בחיי כעת?

5.      מה גורם לי לחוש את ההנאה הרבה ביותר בחיי כעת?

6.      למה אני מחויב בחיי כרגע?

7.      את מי אני אוהב? מי אוהב אותי?

שאלות העוצמה של הערב:

1.      מה ניתן לי היום?

2.      מה למדתי היום?

3.      מה תרם היום הזה לאיכות חיי?

 

פרק 9 עוסק באוצר המילים עבור הצלחה עילאית.  המילים בהן אנו משתמשים על בסיס קבוע, משפיעות גם על האופן שבו אנו מתקשרים עם עצמנו, ולכן, על החוויות שלנו. שינוי אוצר המילים השגור שלנו, שבהן אנו משתמשים כדי לתאר את רגשותינו, הוא לכשעצמו ישנה את האופן שבו אנו חושבים, מרגישים וחיים. לדוגמא: במקום "כועס" או "מעוצבן" אפשר לומר "נרגז" "מוטרד". ואז אפשר להחליף מילים מחלישות במילים מעצימות, מילים טובות במילים נהדרות ופשוט להפוך את הרגשות והחוויות שלנו לאדירות.

פרק 10 עוסק בכוחן של מטאפורות לשנות את הגישה לחיים. האם החיים הם "מבחן", או שהם "משחק", או "ריקוד"? כשהמצב נראה קודר, האם "זה יימשך לנצח", או ש"לחיים יש עונות ועכשיו אני נמצא בחורף"? איזה משני הדימויים מאפשר תחושה טובה יותר? האם הגוף שלי הוא "מקדש לנשמה שלי" ולכן, חשוב מה אני אוכל ואיך אני מטפל בו?

פרק 11 עוסק בעשרה רגשות של עוצמה. רובינס מסביר שהרגשות בכללותם נועדו לסייע לנו, עלינו להשתמש בהם על מנת ליצור את התוצאות הרצויות. הרגשות שאנו מפרשים כשליליים הם למעשה קריאה לפעולה. כעת הוא מפרט שישה צעדים לשליטה רגשית, ואת עשרת הרגשות השליליים שהם איתותי פעולה, מה המסר שלהם וכיצד לטפל בהם. וכן עשרה הרגשות של עוצמה שאת זה כייף לפרט: אהבה, הכרת תודה, סקרנות, התלהבות, נחישות, גמישות, ביטחון עצמי, עליזות, חיוניות, תרומה.

פרק 12 אומר לנו להציב יעדים לטווח קצר, בינוני וארוך, לרתום את הכלים שדובר בהם בפרקים הקודמים, על מנת להשיג את היעדים. וכמובן, לחיות את החלום היום ולא "יום אחד".

לבסוף בפרק 13 מוצע אתגר מנטלי בן עשרה ימים שנקרא "דיאטה מנטלית"- לא פשוט!

 

 

 

 

 

 

העיקר להתחיל בעיקר

 העיקר להתחיל בעיקר – סטיבן קובי

אור עם, 462 עמ' (כולל נספחים, הערות, ביבליוגרפיה)

 

איך לדבר על ספר שליווה אותי במשך חודש שלם וגרם לי להתאהב בו? או, למעשה, הרבה יותר מחודש. כמעט חמישה חודשים הספר מלווה אותי. זה הלך כך. שאלתי את הספר בספרייה, התחלתי לקרוא. אחרי כ-50 עמודים חשבתי לעצמי, שאת הספר הזה אני רוצה אצלי בבית, ולקרוא ולסמן עם מרקר משפטים מעוררי השראה. החזרתי את הספר לספרייה ורכשתי את הספר במתנה לעצמי. התחלתי לקרוא אותו שוב מההתחלה. ואז קרו החיים, עם כל העומסים שלהם, והסימניה נשארה בעמ' 100 בערך למשך כמה זמן. עד שהגיע חודש החגים ונתן לי את הזמן והמרחב להתחיל שוב מחדש, ולגמוע את הספר הזה בלגימות איטיות, והמשכיות, כמו שמגיע לספר משובח.

אז מה "העיקר" של העיקר להתחיל בעיקר?

חיים משמעותיים, אומר קובי, עניינם במה שאתה עושה, ומדוע אתה עושה זאת, יותר מאשר באיזו מהירות אתה עושה זאת.

בום.

אני הבן אדם ש"מתקתק" עבודה בקצב שאין הרבה כאלה, מבלי לוותר על איכות העבודה. אני זו שמתקתקת סדר וארגון בבית, שממלאת את החיים שלי בהרבה עיסוקים ותחביבים וספרים ולימודים. ואני מצליחה לעשות את זה כי אני הבן אדם שלא מתבטל. שמשתמש בזמן שלו, שלא מבזבזת זמן על דברים לא חשובים.

אבל קובי אומר שלתקתק את החיים זו לא הדרך.

אז בואי נקשיב ונראה על מה הוא מדבר, חשבתי לעצמי. פתחתי את הראש ואת הלב ונתתי לספר להיכנס ולעשות את העבודה שלו.

החלק הראשון בספר נקרא "השעון והמצפן" וכבר הכותרת מסקרנת אותי, כמי שיש לה אפליקציה של מצפן בסלולרי, וגם כותרת המשנה: "כמה אנשים על ערש דווי מצטערים שלא בילו יותר זמן במשרד?"

בשנה של הקורונה, כשהכול היה סגור, והחיים הצטמצמו לעבודה חיונית, ואחר כך הביתה לבשל ולאכול ואולי קצת לעשות יוגה, אבל בלי כל שאר הדברים, ועם כמות עבודה שמשום מה שילשה את עצמה, מצאתי את עצמי שרוב הזמן שלי מוקדש לעבודה. וזה לא היה כייף. ולא, ממש לא חשבתי שבסוף ימי אצטער שלא ביליתי יותר זמן במשרד. היה לי ברור שאצטער שלא ביליתי יותר זמן עם המשפחה שלי, עם החברות והחברים שלי, כלומר, עם האנשים שחשובים לי.

הדברים החשובים שמעניקים עושר ומשמעות לחיים, אינם נוטים ללחוץ עלינו או להפעיל אותנו, מכיוון שאינם "דחופים". וכך קל לדחות את הפגישה עם הבת שלי כי נכנסה ישיבה חשובה בעבודה, בשעות אחרי הצהריים.

החיים, אומר קובי, הם יותר מן המשפחה שלך, או המשרה שלך או מערכת יחסים כלשהי. החיים הם כל אלה יחדיו. זיהוי העקרונות שלאורם אתה חי, זיהוי התפקידים, זיהוי היעדים שלך, מאפשר לזהות את הדברים החשובים לנו ולמקד את המאמץ בעזרה בצמיחתם, בטיפוח והגברת יכולותינו האישיות בארבעת התחומים שקובי מזהה כמהותיים לכל אדם- הפיסי, החברתי, המנטלי והרוחני.

מהו "הטוב ביותר" עבורנו? מה מונע מאיתנו להקדיש לו את הזמן והאנרגיה שהיינו רוצים להקדיש לו? אולי יש בחיינו הרבה דברים "טובים", שמונעים מאיתנו להשיג את הטוב ביותר?

הספר מנתח ומסביר איך נמצא מהם העקרונות שיהיו נר לרגלינו ואיך אנו מגדירים לעצמנו את המטרות שיאפשרו לנו "להציב את הסולם על הקיר הנכון", כדי שלא נמצא את עצמנו מגשימים מטרה ומגלים שנותרנו בתחושת חוסר סיפוק עמוק, כיון שטיפסנו בסולם על הקיר הלא נכון.

זהו ספר של חקירה אישית איטית ומעמיקה. הספר שלי מרוצף בסימונים במרקר ובדפים מקופלי אוזניים. לאורך קריאתו שלחתי ציטוטים מתוכו לאנשים אהובים. מבחינתי הספר ראוי לקריאה נוספת, והוא יישאר על השולחן ולא יונח על מדף בספרייה.

חשוב והתעשר

 חשוב והתעשר – נפוליון היל

הוצאת אור-עם, 313 עמ'

 

הספר נכתב בשנת 1937, והודפס בשנית במהדורה מקוצרת בשנת 2004, ושוב במהדורה המקורית והלא מקוצרת באותה שנה, ובארץ בשנת 2006.

הספר מתאר שלושה עשר צעדים להשגת עושר. זהו ספר לימוד להישגים אישיים ולהתפתחות אישית המוביל דרך אותם 13 צעדים תהליך של הפיכת רעיון והגשמתו לעשייה.

צריך לזכור שכשהספר נכתב, הביטוי "מחשבה יוצרת מציאות" לא היה נפוץ והספר היה פורץ דרך בתחומו. על כן, לא פלא שזכה לאהדה ולפופולריות גדולות.

אבל, בכל זאת בשנת 2021 בחלוף כשמונים שנה, הספר מרגיש לי מיושן, הניסוחים הנרגשים שבו וההוראות התקיפות שמובאות בהקדמה מצוטטות מאיזה שהוא ד"ר: "יש ללמוד אותו, לעכלו ולהרהר בתכניו. אין לקרוא בלילה אחד, יותר מפרק ממנו. על הקורא למתוח קו מדגיש מתחת למשפטים שהרשימו אותו ביותר. אחר כך, עליו לחזור למשפטים מסומנים אלה ולקוראם שוב.". טוב די, תנו לי להחליט לבד איך אני צריכה לקרוא ספר? ומה אני רוצה לעשות איתו ואיך לעבוד איתו?

התחלתי לקרוא בספר במגמה של לקבל הנחיה איך לנהל את החיים שלי כך שאשיג את הדברים שאני הכי רוצה בהם, לאו דווקא להשיג עושר, שזה פחות משהו שחשבתי שאני רוצה. אז רשמתי לי נקודות מתוך הפרקים הראשונים, וזה היה לי מעניין. איך לבנות את הרצון שלך בהישג כלשהו כשאיפה שיש בה עוצמה, שתאפשר לך באמת לממש אותה. בהקשר זה אציין ש"מחשבה בוראת מציאות" או "מחשבה יוצרת מציאות" הפך למושג שכיח, אבל זה לא עובד ככה שאני אחשוב על משהו "ויהי אור", אוקיי? צריך לחשוב את זה בדרך הנכונה, צריך ליצור את ההוויה הפנימית שנותנת עוצמה למחשבה הזו, שהופכת אותה לשאיפה, שמאפשרת להפוך אותה למציאות.

לפי נפוליון היל, אפשר להפוך את הרעיון הראשוני למציאות באמצעות תהליך 13 העקרונות או הצעדים שהוא כותב בספרו.

אני לא מפעילה את העקרונות, לכן לא יכולה להעיד אם זה פועל או לא.

אימצתי לעצמי כמה דברים טובים מתוך מה שקראתי. כגון, לגבש את המטרות או הרצונות שלי לתוך דימיון שתומך בהם, ממש לדמיין את עצמי נמצאת בתוך הדבר, שאני כבר שם.

ההגדרה של אמונה (הצעד השני) היא מעניינת. לפי היל, רגשות האמונה, האהבה והמין הם החזקים ביותר מבין הרגשות החיוביים העיקריים. האהבה והאמונה הן נפשיות וקשורות לפן הרוחני של אדם, המין הוא מרכיב ביולוגי שקשור לפן הגופני של האדם. בעירבוב של שלושתם נוצר אפקט של פתיחת קו תקשורת ישיר בין המוח החושב של האדם, שהוא סופי, לבין התבונה האינסופית שיכולה לתת את התשובה.

הפרק של מומחיות הוא זה שבו חשתי במיוחד את העובדה שהספר התיישן. בשנת 1937 כמובן שכל האפשרות של השגת ידע ומידע באמצעות רשת האינטרנט לא היתה קיימת ועל כן חלק מהעצות המובאות בו, פשוט כבר פחות רלבנטי. העיקרון אולי כן, העצות עצמן, פחות.

הפרק של תכנון מאורגן (הצעד השישי אל העושר) גרם לי לתוגה, כאשר היל מפרט את התכונות של מנהיגות כפי שהוא תופס את המנהיגים של העתיד. אגיד את זה כך, קשה למצוא מנהיגי מדינות בעולם היום, או מנהיגי חברות גדולות, שאפשר לייחס להם את 11 התכונות של מנהיג שהיל מונה.

אז עצרתי את הקריאה וחשבתי לנטוש את הספר. אבל בחלוף כמה ימים חזרתי אליו, אך קפצתי לפרק 11, ופתאום נתפסתי והספר שינה את תדמיתו בעיני. הפרק מדבר על תפילה כעל בקשה שמלווה ברגש אמיתי, וככזו היא מצליחה לרטוט בתדר של התבונה האינסופית ועל כן התת מודע יכול לתקשר איתה ולממש את הרצון / השאיפה הזו.

בפרק הבא היל מדבר על החוש השישי, וזה השלב שבו קלטתי, שהיל מדבר על לעשות כסף, ולהתעשר, אולי כי הספר נכתב בארה"ב, וכי הוא נכתב בשנות השפל הגדול, אבל למעשה הוא מדבר על לחיות לפי עקרונות וערכים, להיות בתקשורת עם התת מודע, ולהיות בתקשורת עם התבונה האינסופית. להבין שאנחנו חלק ממשהו גדול, ושאם אנחנו פועלים נכון, ושומרים על חשיבה חיובית, ומונעים מעצמנו חשיבה שלילית, פחדים וכיוב', אנחנו יכולים להתפתח, לצמוח, ולחיות חיים מלאי עוצמה והגשמה והישגים.

העניין עם ספרים מסוג זה, שאו שמתחברים לספר מאד, או שממש לא. הספר הזה גרם לי לתגובה מעורבת, זה לא הספר שיצאתי ממנו עם "וואו" אחד גדול, ויחד עם זאת ליקטתי מתוכו דברים שמתחברים עם קריאות אחרות שלי. אני מניחה שלאחרים הספר הזה בהחלט יכול לתת את הוואו, ואת הכלים להגיע להישגים יוצאי דופן.