ג'ים הילד - טוני ארלי
עם עובד, 215 עמ'
ג'ים הילד שכב לישון בן תשע, ובלילה אירע נס, צמחה לו סיפרה והוא הפך בן עשר. כך נפתח הספר המקסים הזה, שמתאר שנה בחייו של הילד ג'ים, עם משפחתו שבה אם, ושלושה דודים, בעיירה קטנה בצפון קרוליינה.
אורח החיים הכפרי נפרס בפנינו, עם העבודה בשדות התירס, המנפטה, החווה, טחנת הקמח. אנו מלווים את הילד תם הלב שמתמודד עם הרצון להיות דומה לדודים שלו, היתמות והעצב של אמו שאינו חולף עם השנים, בשנה של התבגרות, של לימוד, של מסע של הנפש. הילד ג'ים לומד שהעולם הרבה יותר גדול מהעירייה הקטנטנה שבה הוא חי, שיש הרבה אנשים שהוא לא מכיר והם לא מכירים אותו.
"שתי מחשבות עלו בראשו של ג'ים בבת אחת, מלוות בנימת השתאות: הוא חשב, אנשים גרים פה, והוא חשב, הם לא יודעים מי אני. ברגע ההוא נפתח העולם מסביב לג'ים כמו כפות ידיים קעורות שעד אותו רגע חבקו אותו בתוכן; הוא הרגיש קטן מאוד, כמעט בלתי נראה, באוויר הפתוח שביניהן, אבל ידע שכפות הידיים האלה לא ייתנו לו ללכת. זה היה כמעט כמו לעוף." (עמ' 61)
הספר כתוב כל כך טוב. כל כך נפלא. כתיבה מדויקת, תמציתית, ועשירה מאד. תיאורי הטבע והנוף, תיאורי הרגש והמחשבות. הדיאלוגים. כל מה שצריך להיות בספר, הוא נמצא שם והוא פשוט - "כל כך" ככה. כל כך טוב.
אתם תקראו בביקורות אחרות שמדובר על ימי השפל הכלכלי, על אמריקה שלפני שהעולם הפך לכפר גלובלי. אבל אני קראתי את הספר בעיקר כמסע התבגרות של ילד בעולם של אנשים עובדים, אנשים שמשתדלים להיות טובים, לעשות את הדבר הנכון, לשמור על המשפחה שלהם, לשמור על הילד הזה, שמוגן ועטוף בארבעה מבוגרים אוהבים, ואין בספר הזה התחסדות, ואין בו ריגוש זול, הספר מרגש בדיוק כיון שיש בו תמצית טהורה של אנושיות.
ספר נפלא, רוצו לקרוא.
עם עובד, 215 עמ'
ג'ים הילד שכב לישון בן תשע, ובלילה אירע נס, צמחה לו סיפרה והוא הפך בן עשר. כך נפתח הספר המקסים הזה, שמתאר שנה בחייו של הילד ג'ים, עם משפחתו שבה אם, ושלושה דודים, בעיירה קטנה בצפון קרוליינה.
אורח החיים הכפרי נפרס בפנינו, עם העבודה בשדות התירס, המנפטה, החווה, טחנת הקמח. אנו מלווים את הילד תם הלב שמתמודד עם הרצון להיות דומה לדודים שלו, היתמות והעצב של אמו שאינו חולף עם השנים, בשנה של התבגרות, של לימוד, של מסע של הנפש. הילד ג'ים לומד שהעולם הרבה יותר גדול מהעירייה הקטנטנה שבה הוא חי, שיש הרבה אנשים שהוא לא מכיר והם לא מכירים אותו.
"שתי מחשבות עלו בראשו של ג'ים בבת אחת, מלוות בנימת השתאות: הוא חשב, אנשים גרים פה, והוא חשב, הם לא יודעים מי אני. ברגע ההוא נפתח העולם מסביב לג'ים כמו כפות ידיים קעורות שעד אותו רגע חבקו אותו בתוכן; הוא הרגיש קטן מאוד, כמעט בלתי נראה, באוויר הפתוח שביניהן, אבל ידע שכפות הידיים האלה לא ייתנו לו ללכת. זה היה כמעט כמו לעוף." (עמ' 61)
הספר כתוב כל כך טוב. כל כך נפלא. כתיבה מדויקת, תמציתית, ועשירה מאד. תיאורי הטבע והנוף, תיאורי הרגש והמחשבות. הדיאלוגים. כל מה שצריך להיות בספר, הוא נמצא שם והוא פשוט - "כל כך" ככה. כל כך טוב.
אתם תקראו בביקורות אחרות שמדובר על ימי השפל הכלכלי, על אמריקה שלפני שהעולם הפך לכפר גלובלי. אבל אני קראתי את הספר בעיקר כמסע התבגרות של ילד בעולם של אנשים עובדים, אנשים שמשתדלים להיות טובים, לעשות את הדבר הנכון, לשמור על המשפחה שלהם, לשמור על הילד הזה, שמוגן ועטוף בארבעה מבוגרים אוהבים, ואין בספר הזה התחסדות, ואין בו ריגוש זול, הספר מרגש בדיוק כיון שיש בו תמצית טהורה של אנושיות.
ספר נפלא, רוצו לקרוא.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה