שנה ליד הים

 שנה ליד הים – ג'ואן אנדרסון

מודן, 180 עמ'

 

זהו ספר מז'אנר האישה שעוזבת את החיים המוכרים והידועים והשוחקים שלה, ויוצאת למסע גילוי עצמי.

אנדרסון מכנה את עצמה "אישה לא גמורה".

הוויתור על הרצון להיות מושלמת, וההשלמה עם היותך אדם לא גמור, הוא צעד משמעותי בתהליך של קבלה עצמית ושל שחרור מהמגבלות של המאמץ להיות לא פרומה, של ההשלמה עם מחזורי הגאות והשפל שבנפש.

אנדרסון מאוד כנה. עם גופה הלא מושלם, עם הבדידות שאופפת אותה, עם הרגשות הלא מאוד חיוביים שלה כלפי עצמה, החיים שלה, בעלה וכל השאר. עם העובדה שהיא בעצם 'תקועה' כל החיים שלה, לא מגשימה את עצמה.

כך היא מגיעה לבית בקייפ קוד, חוף סתווי, עשב דיונות, מגדלור. ביצה, סערות, כלבי ים. בדידות. ואז הדברים מתחילים להשתנות. כמעט בלית ברירה - צריך לצאת מהבית לקנות מצרכים, צריך למצוא עבודה כי כסף נגמר.. ופתאום אנדרסון מגלה את עצמה עושה דברים שמעולם לא חשבה שהיא תעשה. היא מגלה בתוך עצמה את הצד הפראי, הגשמי, הספונטני, הבלתי מתנצל. היא יוצרת קשרים חדשים, עם אנשים אחרים ועם עצמה. היא תסיים את השנה הזו אחרת לגמרי ממה שהתחילה.

זה ספר קטן, 180 עמודים סך הכול, אבל כל כך מלא בתוכן, תענוג לקרוא ולחוות יחד איתה את המסע שהיא עוברת. בניגוד ל"לאכול להתפלל לאהוב", ספר מאותו הז'אנר והרבה יותר מוכר (סרט עם ג'וליה רוברטס מן הסתם עושה את זה), כאן הכנות זורמת בין הדפים בבהירות, וגורמת לי להאמין לאנדרסון בכל רגע ורגע.