גן המכתבים

 גן המכתבים – אליסון ריצ'מן

ידיעות ספרים, 381 עמ'

 

את הספר הזה קראתי בזמן של אזעקות והתרעות, כספר מפלט (אסקפיזם). זאת, כי בכריכה האחורית היה כתוב: "רומן מרגש זה מתאר בכישרון את נופיה של איטליה ואת תרבותה..." איזה כייף, חשבתי לעצמי. איטליה, יין, תרבות... הסתבר שקצת דילגתי על ההמשך של המשפט שאמר "לצד תיאורי גבורה והקרבה בזמן המלחמה" וגם את העובדה שמדובר במישהי שבורחת מהגרמנים עם מסמכים מזויפים.

ובכן, זהו סיפור על אישה צעירה, לא יהודיה, באיטליה של הפשיזם של מוסוליני שנאלצת להתחבא ולברוח כשהגרמנים כובשים את איטליה, בשל פעילותה במחתרת ההתנגדות לפשיזם ולנאציזם.

אלודי צ'לנית מחוננת בת למורה למוזיקה ומוזיקאי מחונן בעצמו, חיה לה בוורונה היפה חיים נעימים כסטודנטית למוזיקה, עד שהפשיזם באיטליה (נוער "החולצות השחורות" של מוסוליני) מגיע לפתח ביתה. אביה של אלודי נאסר בשל כך שהשמיע בקול רם בפטיפון את נאבוקו של ורדי בזמן שלמטה השתוללו נערי הנוער הפשיסטי. כשהוא חוזר הביתה אחרי מסכת עינויים הכול משתנה. ואלודי מצטרפת למחתרת.

הספר נע בין שלושה צירי זמן.

אוקטובר 1943 אלודי מגיעה לפורטופינו ופוגשת את אנג'לו, רופא הכפר שמציל אותה ונותן לה מחסה. תהליך איטי ועדין של יצירת מערכת יחסים של אמון והקשבה.

אפריל – ספטמבר 1943 ורונה, משפחתה של אלודי, התהפוכות באיטליה, חנות ספרים ואהבה גדולה וקצרה.

אפריל 1934 – פורטופינו, אנו למדים על חייו של אנג'לו.

שלושת צירי הזמן מתאחדים כאשר בהווה (כלומר פורטופינו באוקטובר 1943) אנג'לו ואלודי לומדים לאט זה את העבר של זו את הכאב העמוק שצרב את נפשם, ומייצרים מערכת של ריפוי.

זה ספר עדין, רגיש, ואכן כפי שכתוב בביקורת המצוטטת בגב הספר, בהחלט סוחף. הנופים של איטליה משקפים את נופי הנפש של הדמויות, המוזיקה שזורה לאורך הספר ולמעשה ניתן לראות בה עוד 'דמות' בשלל הדמויות שאנו פוגשים בסיפור. דמות מרכזית וחשובה.

"איך בכלל שומעים מוזיקה? האם היא מקצב של שפה ללא מילים? צופן שאין לו תרגום? אלודי שומעת את התווים בתוך ראשה כמו תנודות מים. הם מתחילים באדווה חרישית. גם בצבעים היא שומעת את התווים. שטף דיו כחול חיוור או לובן אבן בוהקת. נרגע לעתים ואז מתגבר. פעימות ארוכות ומחוברות החודרות אליה בערוץ שונה לגמרי. לא דרך הראש, אלא מבעד לחלל העמוק ביותר של בטנה."