מרינה של הים

 

מרינה של הים – סנטה מונטיפיורי

ידיעות ספרים, 448 עמ'

 

סיפור שנמשך לאורך כארבעה עשורים ומתאר רומן אהבה עם סודות, מסתורין, וגילויים מפתיעים. הרומן מטייל בין הנופים הפורחים של דבון שבאנגליה, לבין הכפר העני בטוסקנה, ועד לארגנטינה הוא מגיע.

ברמת העיקרון, אני לא חובבת גדולה של הרומנים שבהם יש "סוד משפחתי" שנפתח ומתגלה לאיטו ומשנה את החיים של כל הסובבים, ויתכן שבגלל זה הייתי מפספסת את הספר הזה, שקיבלתי לידי, ושמחה שלא פספסתי.

ספר מתוק, קסום שאפוף בנופים של טוסקנה, של דבון באנגליה, של מרחבי ים וירוק ואנשים.

עלי להודות, האנשים קצת מוגזמים. כלומר, יפים להפליא, חמודים להפליא, אדיבים ונדיבים להפליא, פרט לבת של בן הזוג של מרינה. אבל איכשהו זה עובר, ומסתדר בהקשר של כל הנופים הקסומים וכוסות הקפה בגינות פורחות ובקבוקי יין על חופי ים קסומים.

והמלון היפהפה, שתיאורי החדרים שבו והנופים שבו פשוט כובשים את הלב.

לפני כמה שנים היינו במלון מלא קסם ויופי שהיו בו חדרים ספוני עץ בחווה אנגלית נטועה בתוך כרי דשא ירוקים כמו שרק באנגליה הם יכולים להיות ירוקים. במשך הימים צעדנו לאיטנו בשבילים בתוך כל הירוק הזה, ביקרנו בפאבים קטנים וחמודים בכפרים אנגליים ציוריים.

אז כל זה היה איתי כשקראתי את הספר.

אהבתי את הדרך שבה הסופרת שותלת דברי חכמה שברור לי שהיא חושבת אותם, במסגרת שיחות בין הדמויות בספר. כך למשל (בעמ' 196) כאשר ראפא מסביר לקלמנטיין, שהבחירה להיאחז בהתמרמרויות הישנות שלה, היא הבחירה שלה, ולא הכרח המציאות. שהעבר לא קיים כבר, חוץ מאשר בראש שלה, והיא יכולה להחליט לשחרר אותו. "אני לא אומר שצריך לשכוח את העבר, רק לקבל אותו ולהניח לו, כדי שהוא לא יהרוס לך את ההווה. את לא יכולה לשנות את מה שקרה, אבל את יכולה לשנות את נקודת המבט שלך על העבר. תמיד יש יותר מצד אחד לכל סיפור."

או, בעמ' 203 "הזיכרונות עצמם הם לא הבעיה. כל אחד יכול ללמוד משהו מהעבר. הם הופכים לבעיה רק כשאנחנו מאפשרים להם להשתלט עלינו ולאמלל אותנו, ואז העבר נהפך לכלא שלנו."

"ואיך יוצאים מהכלא?"

"מתמקדים בהווה."

ובעמ' 362: "רוב הזמן בחיים אנחנו רצים בעיניים עצומות, שקועים במחשבות שלא נגמרות. אנחנו מפספסים את הקסם הפשוט של פרח קטן שמסתתר בעשב. עכשיו יש לך זמן להסתכל מסביב בעיניים פקוחות לרווחה וליהנות מכל היופי של הטבע. עכשיו את יכולה להתקיים אך ורק בהווה."

כפי שאמר גם אקהרט טולה ב"כוחו של הרגע הזה"...

אז מה היה לנו? סיפור מעניין, נופים מקסימים, עבר שמתחבר להווה ויוצר עתיד מבטיח, קצוות פרומים שנסגרים בסוף, וגם קצת חומר למחשבה. יופי של ספר. ומילה אחרונה לכריכה-יופי של כריכה.

 

שירת הברבור

 שירת הברבור – טל בר

ידיעות ספרים, 351 עמ'

 

דניאל הוא איש מוסד מתאר את השתלשלות חייו, בגיוסו להיות איש מוסד, את האירועים בהם נטל חלק במסגרת תפקידו, בניית סיפור הכיסוי שלו, המבצעים, החיסולים, וחיבוטי הנפש שלו לגבי צדקת דרכו והפעילויות שהוא נאלץ לבצע במסגרת תפקידו. עד לתפיסתו בשבי ומהלך החקירות והעינויים שהוא סופג וההתמודדות עם אימת המוות המרחף סביבו.

הספר מאפשר לנו הצצה מקרוב אל עולם שעבור רובנו הוא עלום ונסתר, אל פעילויות, שעבור רובנו לא קיימות וגם לא נתפסות כאפשריות לנו. ההתלבטות המוסרית של דניאל חושפת את הקושי הערכי הטמון בתפקידים מסוג זה. השקרים, הסודות, הזהויות הבדויות והסיכון של התערבבות שלהן עם הזהות ה"אמיתית". מה אמיתי ומה בדוי? מה באמת אמיתי בזהות של מי שמסוגל תחת שם כיסוי לבצע מעשים שהוא סבור שלא היה מסוגל לעשות תחת שמו ה"אמיתי"? ובמידה מסוימת, זה מסמל את כולנו, עם המסיכות שלנו בחיי היומיום. איש העבודה. איש המשפחה. איש החיים הטובים. לא תמיד יש הלימה, בין הישויות השונות שלנו. מה מזה "אמיתי" ומה מזה הוא סוג של משחק?

הספר כתוב טוב והוא סוחף ומותח. המשפט בכריכה הקדמית "קיבל את אישור הצנזורה, ועדת שרים מיוחדת והמוסד" נותן נופך של אמינות לספר, או לחילופין, שזה מספיק לא אמין וקרוב למציאות כדי לקבל את האישורים האמורים?

הקריאה בספר היתה מבחינתי שונה מקריאה בספרי ריגול מתורגמים, כיון שהאירועים קרובים מדי למה שאפשר לקרוא בכותרות בעיתונים ("... חוסל. מקורות זרים מוסרים כי...").

בכל מקרה, הספר סוחף וקריא, ומעורר מחשבה.

 

סיפור פשוט

 סיפור פשוט - ש"י עגנון

הוצאת שוקן, 236 עמ'

דברים טובים קורים כשעושים סדר בספרייה. למשל, מוצאים פנינים נשכחות כמו הספר הזה. כיון שמדובר בעגנון, אז כבר כתבו עליו כמעט כל מה שאפשר ולכן לא ארחיב. אגיד את זה ככה.

השפה. ממתק אמיתי. הספר כולל הערות שוליים שחלקן תרגום לעברית של העברית של עגנון, בהתחלה זה התמיה אותי הגם שפה ושם נתקלתי במילים שגם אני לא הכרתי. אבל - יפה. כמו כן חלק מהערות השוליים מסבירות את ההקשר של ביטויים שכתובים בסיפור וקשורים בעולם הדתי, וזה היה מעניין ללמוד ולהבין.

אז זה כתוב לתפארת.

העלילה. בגדול, אין הרבה עלילה חיצונית, את הקו העיקרי אפשר לתמצת במעט מאד משפטים. בחור צעיר בעיירה יהודית במזרח אירופה, מתאהב בבת משפחה רחוקה שמשמשת כמשרתת בביתו. אימו לא מרוצה מכך ומשדכת לו בחורה בת למשפחה אמידה. 

כבר אפשר להבין שזה לא העיקר בעניין הזה.

ההתרחשויות הפנימיות, זה חלק מהעיקר. מה עובר על הירשל, ילד טוב שאינו מרדן, מקבל עליו את עול ההכתבה של הוריו אבל נפשו מסוכסכת, עד לשיגעון, לריפוי, להשלמה ולכניעה לחיי השיגרה. אז, בואו- אהבה נכזבת, שידוך, נישואים ללא אהבה, לא דברים שלא קראנו במקומות אחרים.

אבל הגאונות היא באופן שזה מסופר, בשזירת חרוזים חרוזים של סיפורים מהווי העיירה, על האנשים שקשורים לסיפור, מה עבר עליהם, מה עובר עליהם, ממש אפשר להרגיש איך גם אנחנו מהלכים ברחובות העיירה הזו, נכנסים לחנות וקונים מיני צימוקים ומגדנות.

וכמובן, הביקורת הנוקבת על החברה, על הערכים הבורגניים, על הנהגים והחומרנות ועל רמיסת האינדיבידואל.

ספר נפלא לכמה ערבים רגועים עם כוס יין ומוסיקה שלווה.

 הגברת ממלון ריץ – מלאני בנג'מין

ידיעות אחרונות-ספרי חמד, 343 עמ'

 

רומן היסטורי המבוסס על דמויות אמיתיות של בני הזוג שניהלו את מלון הריץ בפאריז בתקופת מלחמת העולם השנייה.

בדר"כ אני לא כ"כ קוראת את הסוגה הזו של רומנים, וגם לא היסטוריים, וגם לא רומנים היסטוריים. זה פשוט פחות כוס הקפה שלי.

אבל יש זמנים שבהם ספר כזה נופל בדיוק בהתאמה למידת הקשב המצויה, וזה מה שקרה לי עם הספר הזה. אחרי ימי עבודה ארוכים של קריאה וכתיבה במשרד, הספר הזה ממש בא לי טוב בערב, בכורסת הקריאה עם מוזיקה רגועה וכוס יין.

כן, מדובר בתקופה איומה, מדובר בנאצים.

אבל מדובר בפאריז, במלון ריץ, ובאנשים שחווית המלחמה הנוראה ההיא שונה אצלם. ולכן גם, הסוגיות המוסריות שעולות בהם, הן שונות מהרגיל.

אז מהבחינה הזו הספר חידש לי, נקודת מבט מאד שונה ממה שרגילים לקרוא בספרי מלחמת העולם השנייה, נאצים, וכל הגרוע הזה.

וככה, על הדרך של ספר שנקרא בשטף ובעניין, ולא מעיק מדי כי מוראות המלחמה עוברות ברובן קצת "על יד", אצל אנשים שחיים חיי מותרות במלון הריץ, שבו עדיין יש שמפניה וקוויאר ומפות לבנות (גם אם מטולאות), ועד החלק האחרון, שכנראה אי אפשר היה להימנע ממנו, התעוררו מחשבות של איך הייתי מתנהגת אם הייתי שייכת לעולם הפריבילגי של העשירים והמקושרים והלא יהודים (עד הסוד המר שמתגלה), למול הזוועות שאפשר להתעלם מהן? או שכנראה שאי-אפשר.

הכתיבה מעניינת ושוטפת, אבל לפעמים הזיגזג בין הזמנים חייב אותי לחזור רגע אחורה ולבדוק מתי קרה מה שקראתי בפרק הקודם, ואני חושבת שהזיגזוג הזה הוא אובר-רייטד, בכלל, ובספר הזה לא בטוח שהיה ממש חיוני לבנות את זה כך, כי זה לא שאנחנו לומדים משהו חדש על הדמויות מהקפיצות בזמן. אפשר היה פשוט לייצר קו זמן לינארי ולהפסיק לבלבל לקוראים את המוח.

אבל זו הביקורת המשמעותית היחידה שלי על הספר. לא ציפיתי לגדולות, כי כאמור רומנים היסטוריים הם לא כוס היין שלי, ולכן גם לא התאכזבתי, אלא בהחלט נהניתי.

הפרק האחרון של "הערת המחברת" שמרים את המסך אל מאחורי הקלעים של הכתיבה, הוא פרק ממש מעניין ותורם.

 

חשיפה לסיכון

חשיפה לסיכון – נאסים ניקולס טאלב

דביר, 349 עמ'

זהו הספר הרביעי בסדרת ספרים בנושא אי הוודאות בשם incerto  לפניו נכתבו תעתועי האקראיות, הברבור השחור, ואנטי שביר.

בספר חשיפה לסיכון, טאלב עומד על החשיבות שיש למושג חשיפה לסיכון, כעיקרון שמייצר סימטריה בין בני אדם. סימטריה בעניין המחיר שיש לשלם על תקלות.

לטענתו של טאלב, חשיפה לסיכון הכרחית להגינות בעסקים, ליעילות מסחרית, ולניהול סיכונים. היא הכרחית להבנת העולם. כלומר, אל תקבלו עצה ממי שלא ישלם את המחיר על הטעות שלו. זה כולל את סוכן הביטוח, סוחר המניות, אקדמאים, כלכלנים, פוליטיקאים, וכל מיני מומחים בעיני עצמם או מומחים "רשמיים".

המסר של הספר הוא אתיקה מאד בסיסית ומהותית במערכות יחסים בין בני אדם. טאלב לא חושש להשתמש במילים כמו הגינות, צדק, אחריות והדדיות, בספר שלכאורה מדבר על קשרים עסקיים ומסחריים בין בני אדם. אומר טאלב, עליכם להתייחס לאחרים כפי שהייתם רוצים שיתייחסו אליכם. לקחת אחריות על אירועים בלי להיות לא הגונים ובלי לעשות עוול לאחרים. ויותר מכך, טוען טאלב שהכלל החזק יותר אומר: אל תתייחסו לאחרים בדרך שאינכם רוצים שהאחרים יתייחסו אליכם. כפי שאמר הלל הזקן מָה שֶׁשָּׂנוּא עָלֶיךָ אַל תַּעֲשֶׂה לַחֲבֵרְךָ.

במילים אחרות תתעסקו בעניינים שלכם, אל תחליטו מה "טוב" בשביל אחרים ואל תתערבו בעניינים שלהם כי אתם רק עלולים לקלקל.

טאלב הינו כותב מרתק, מבריק, ולא שגרתי. זהו ספר עיון שהוא הכול חוץ מספר עיון משמים ומובן מאליו. טאלב נוקט בגישה רעננה של cut the bullshit אינו מרכין ראש בפני אנשים "חשובים" עונבי עניבות בעלי תארים ומומחים מטעם עצמם. הוא מפלס את הדרך בעזרת מצפן וחוש מוסרי מפותח ומראה שוב ושוב, כיצד מתחייב אותו כלל מנחה לחיים, לצמצם פערים בין פעולה ודיבור חסר משמעות, כוונה ותוצאה, תיאוריה ומעשה, כבוד ותדמית, מומחיות ושרלטנות, אתי וחוקי ועוד.

רוחב היריעה שבספר הוא מרהיב. לא פחות מכך. טאלב חולף בנונשאלאנטיות בין סחר במניות, חוקי חמורבי, אדריכלות מודרנית ותכנון עירוני, מערכת המשפט ועורכי דין, סופרים, יהדות, רפואה, ועוד ועוד.

טאלב מדבר גם על חירות אינטלקטואלית, האם בכלל אפשר להיות אדם חופשי באמת? איך מתמודדים עם מחבלים מתאבדים, או עם קבוצות מיעוט בלתי סובלניות והאם המערב מתאבד באופן שהוא מתייחס לקבוצות כאלה.

החיים, אומר טאלב, כרוכים בקורבנות ובנטילת סיכונים, ושום דבר שאינו כרוך בקורבנות או בסיכונים אינו מתקרב למה שאנו קוראים חיים. הממשי מחייב הסתכנות.

ובציטוט הזה אפשר להבין את ההיקף העצום והמהמם של הספר הזה וטווח הנגיעה שלו בעניינים של, ובכן, חיים, באופן כללי ובאופן מאד ספציפי.

רוחות וגנבים

רוחות וגנבים – מורגן רודס

קוראים- הוצאת ספרים, 286 עמ'

האחיות קריסטל ובקה חיות בטורונטו, ועובדות אחרי שעות הלימודים בחנות הספרים המשפחתית. יום אחד מגיעה חבילה המיועדת לאימן, קריס פותחת אותה ומוצאת ספר עתיק בכריכת עור. קסם קדום מעביר את בקה לעולם אחר, ובעולם שלנו היא נכנסת למצב קטטוני. בעולם המקביל, נער בשם מדוקס מתחיל לגלות את כוחות הקסם שלו, בעולם שיש בו אלות, מכשפות וספרי לחשים.

קריס מנסה לעשות כל מה שביכולתה כדי להציל את אחותה, בדרך לכך היא מחדשת את הקשר עם אביה שעזב לפני שנים רבות אך מתברר שמתגורר לא רחוק, פוגשת בנער יהיר בן למשפחה עשירה ומפורסמת, ומגלה את קיומה של אגודה סודית.

אז זה קו העלילה של ספר שעושה מה שכל ספר בסוגה הזו עושה, מעביר את הגיבורים שלו דרך מסע חיצוני ופנימי שמעורר את ההבנה וההיכרות עם כוחות הנפש שלהם, מאלץ אותם להתמודד עם קשיים וסכנות עד לניצחון הרוח על החומר, או ניצחון הטובים על הרעים, מה שבא קודם.

הספר כתוב היטב, מותח במידה ומסקרן בהחלט, לא מצאתי קצוות פרומים או סתירות או דברים לא הגיוניים (כלומר, בתוך ההיגיון של הסיפור), והספר פשוט כייפי מאד.

(זהו ספר ראשון בסדרת רוחות וגנבים)

שם הכוכב + הטירוף שמתחת

שם הכוכב – מורין ג'ונסון

גרף צעיר, 329 עמ'.

הראשון בסדרת "צללי לונדון".

נערה אמריקאית נוסעת ללונדון ללמוד בפנימיה אנגלית יוקרתית. ביום שהיא מגיעה, נפתחת סדרה של רציחות בסגנון ג'ק המרטש מהמאה ה-19. אין ראיות, אין עדי ראיה, מצלמות ברחובות מראות רציחות אך אינן מעניקות קצה חוט לפתרון התעלומה.

רק רורי היא היחידה שיכולה לראות את הרוצח, והיא כעת בסיכון להפוך לקורבן הבא שלו. כעת נכנסת לפעולה יחידת הצללים במשטרה של לונדון, אשר נלחמת באיומים על טבעיים. רורי מגלה יכולות מופלאות בעצמה ולומדת לגלות את מה ומי שהיא ומה היא רוצה ויכולה להיות.

הארי פוטר פינת שרלוק הולמס, בספר מותחן על-טבעי המיועד לנוער ולמבוגרים. תיאורי הלימודים בפנימיה היוקרתית, המטלות הלימודיות, המבחנים, הספרייה, השיעורים, ההווי הפנימייתי, משתלבים במראות לונדון, עילית ותחתית, וקו עלילה מותח ורצוף הפתעות.

ספר מרענן, כייפי, מסקרן ומותח.

💥💥💥

 הטירוף שמתחת – מורין ג'ונסון

גרף צעיר, 256 עמ'.

השני בסדרת "צללי לונדון".

עוד ספר מרענן, כייפי ומותח.

העלילה ממשיכה, המפגש של רורי עם החקיין של ג'ק המרטש בספר הראשון, שם הכוכב, הותיר אותה פצועה, אבל עם כוחות ויכולות יוצאי דופן ונדירות, גם בקרב מי שמסוגלים לראות רוחות רפאים.

רורי חוזרת לתיכון הפנימייתי בניסיון לחזור לחיים שהיו לה לפני האירועים המחרידים שבספר הראשון, אך במקביל מתחילה סדרה חדשה של רציחות בלונדון, ורורי חייבת להתגייס לעשות את מה שרק היא יכולה לעשות.

מצב הלימודים של רורי לא טוב, היא החמיצה שיעורים רבים ומתקשה להחזיר את עצמה לתלם ולהשלים את הפער לקראת הבחינות. חלק מרכזי בספר הנוכחי תופס נושא מערכות היחסים של רורי, והשאלה המרכזית, על מי היא יכולה לסמוך ועל מי אסור לה לסמוך. מי מתחזה ומי אותנטי.