מרינה של הים – סנטה מונטיפיורי
ידיעות ספרים, 448 עמ'
סיפור שנמשך לאורך כארבעה עשורים ומתאר רומן אהבה עם סודות, מסתורין, וגילויים
מפתיעים. הרומן מטייל בין הנופים הפורחים של דבון שבאנגליה, לבין הכפר העני
בטוסקנה, ועד לארגנטינה הוא מגיע.
ברמת העיקרון, אני לא חובבת גדולה של הרומנים שבהם יש "סוד
משפחתי" שנפתח ומתגלה לאיטו ומשנה את החיים של כל הסובבים, ויתכן שבגלל זה
הייתי מפספסת את הספר הזה, שקיבלתי לידי, ושמחה שלא פספסתי.
ספר מתוק, קסום שאפוף בנופים של טוסקנה, של דבון באנגליה, של מרחבי ים
וירוק ואנשים.
עלי להודות, האנשים קצת מוגזמים. כלומר, יפים להפליא, חמודים להפליא,
אדיבים ונדיבים להפליא, פרט לבת של בן הזוג של מרינה. אבל איכשהו זה עובר, ומסתדר
בהקשר של כל הנופים הקסומים וכוסות הקפה בגינות פורחות ובקבוקי יין על חופי ים
קסומים.
והמלון היפהפה, שתיאורי החדרים שבו והנופים שבו פשוט כובשים את הלב.
לפני כמה שנים היינו במלון מלא קסם ויופי שהיו בו חדרים ספוני עץ בחווה
אנגלית נטועה בתוך כרי דשא ירוקים כמו שרק באנגליה הם יכולים להיות ירוקים. במשך
הימים צעדנו לאיטנו בשבילים בתוך כל הירוק הזה, ביקרנו בפאבים קטנים וחמודים
בכפרים אנגליים ציוריים.
אז כל זה היה איתי כשקראתי את הספר.
אהבתי את הדרך שבה הסופרת שותלת דברי חכמה שברור לי שהיא חושבת אותם,
במסגרת שיחות בין הדמויות בספר. כך למשל (בעמ' 196) כאשר ראפא מסביר לקלמנטיין,
שהבחירה להיאחז בהתמרמרויות הישנות שלה, היא הבחירה שלה, ולא הכרח המציאות. שהעבר
לא קיים כבר, חוץ מאשר בראש שלה, והיא יכולה להחליט לשחרר אותו. "אני לא אומר
שצריך לשכוח את העבר, רק לקבל אותו ולהניח לו, כדי שהוא לא יהרוס לך את ההווה. את
לא יכולה לשנות את מה שקרה, אבל את יכולה לשנות את נקודת המבט שלך על העבר. תמיד
יש יותר מצד אחד לכל סיפור."
או, בעמ' 203 "הזיכרונות עצמם הם לא הבעיה. כל אחד יכול ללמוד
משהו מהעבר. הם הופכים לבעיה רק כשאנחנו מאפשרים להם להשתלט עלינו ולאמלל אותנו,
ואז העבר נהפך לכלא שלנו."
"ואיך יוצאים מהכלא?"
"מתמקדים בהווה."
ובעמ' 362: "רוב הזמן בחיים אנחנו רצים בעיניים עצומות, שקועים
במחשבות שלא נגמרות. אנחנו מפספסים את הקסם הפשוט של פרח קטן שמסתתר בעשב. עכשיו
יש לך זמן להסתכל מסביב בעיניים פקוחות לרווחה וליהנות מכל היופי של הטבע. עכשיו
את יכולה להתקיים אך ורק בהווה."
כפי שאמר גם אקהרט טולה ב"כוחו של הרגע הזה"...
אז מה היה לנו? סיפור מעניין, נופים מקסימים, עבר שמתחבר להווה ויוצר
עתיד מבטיח, קצוות פרומים שנסגרים בסוף, וגם קצת חומר למחשבה. יופי של ספר. ומילה
אחרונה לכריכה-יופי של כריכה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה