הטיטניק טובעת אבל הבופה פתוח

 הטיטניק טובעת אבל הבופה פתוח – לילך וולך

ידיעות ספרים, 174 עמ'

שלומית ויונתן החליטו לשים את עצמם במקום הראשון, לעזוב את בני הזוג שלהם ולעבור לחיות יחד. החיים קצרים, הטיטניק טובעת כמו שאומר שם הספר, וכמו שכל הבוגדים תמיד אומרים לעצמם, מגיע לי אושר.

הספר כתוב בלשון דיבור, כלומר משלב עברית רהוטה עם לשון דיבור, באופן טבעי וזורם, שמרגיש נכון.

זהו ספר גועש. שרץ בין ארבעה קולות. שלומית, יונתן, ובני הזוג שלהם, עומר בעלה של שלומית וארנת אישתו של יונתן. מה שיפה כאן, שאף אחד הוא לא לגמרי "טוב" ואף אחד הוא לא לגמרי "רע". וולך מצליחה לגרום לנו לראות, להבין ולחוש חמלה כלפי כל אחת מהדמויות, וזה הופך את ההחלטה של שלומית ויונתן לפחות 'מובנת מאליה' ויותר מורכבת.

הסיפור הוא סיפור ידוע ומוכר מאד, אבל יש כאן סוויץ' שהופך את זה למעניין ואני לא אכתוב על זה כלום כדי לא לספיילר למרות שזה קורה די בהתחלה של הסיפור. הקריאה בספר קלה וזורמת.

יחד עם זאת אני לא יכולה להגיד שהספר הותיר בי רושם עז או השאיר אותי עם מחשבות עמוקות על החיים. כן אפשר לדבר על גורל ובחירות על תחושת ערך עצמי או היעדרה ועוד דברים כאלה, אבל זה לא הספר הזה. עם זאת, זה ספר קריא, מרתק, שאפשר לשתות אותו בשטף.