דֵנְשִיגִ’ישוֹ מסעות אל יפן וממנה – ארז יוסקוביץ
פרפנצ'ה
הוצאה לאור, 148 עמ'
תקציר
(כריכה אחורית):
דמיין מקום בו האנשים מכורים לעמימות אך חרדים
מטעויות. שפה שדובריה מקדשים את הדיוק דווקא משום שאין הוא בר השגה. במחוז דמיוני
שכזה חשוב שיהיה תמיד מילון אלקטרוני בהישג יד. היפנים קוראים לו דֵנְשִי
(אלקטרוני) גִ’ישוֹ (מילון), ועד לא מזמן יכולת למצוא אותו כמעט בכל כיס.
ספר זה הוא בראש ובראשונה מחווה ליומני המסעות
היפניים הנקראים הָאיבּוּן. הוא משרטט מפה פואטית של נדודים בעקבות מורי זן,
משוררי הייקו, וחצאיות קצרצרות, מהברים של טוקיו למנזרי זן נידחים, מההרים של דרום
לבנון למנהרות הרכבת התחתית, בין מזרח תיכון למזרח רחוק. הוא מציג חיפוש אישי
ורוחני המבקש לקרב את תודעת המסע אל חיי היומיום, ללכוד את הקסם שבהוויה.
זהו
ספר של מרחב תודעה שמשוטט בין מקומות, נופים, זיכרונות וכאבי לב. ספר שנושם
ומתעורר לחיים בכל פעם שמתחילים לקרוא בו עוד שורה ועוד עמוד.
"הזמן
יזרום לאחור תחת כוח הכבידה של הרגש" – מתוך ה"כעין הקדמה" לספר.
ובדיוק זו התחושה בקריאה. הזמן זורם בדרך לא ליניארית, ובלי להתכוון או להתכוונן,
הקורא צולל לתוך מעמקי תודעה של מי שנסע רחוק למקום הכי זר שאפשר, כדי לגלות ש"לכל מקום שאליו תלך, תראה את עצמך".
זה לא
ספר שקוראים בשטף כדי "לדעת מה יקרה בסוף". זה ספר שלוגמים ממנו לגימות
קטנות, איטיות, סבלניות, כדי לשמור הרבה ולחוות הרבה. ספר של הוויה ולא של עלילה.
ספר של איש שחוקר דתות, חוקר משמעויות, חוקר זן יפני בודהיזם ופילוסופיה של המזרח,
והצליח לייצר ספר שהוא קריאה זנית, מסע במרחב ובזמן ובתוך נבכי הנפש.
ארז
יוסקוביץ' תרגם את הספר היפני "סיפורי מלחמה לילדים" שהוא הכי לא
סיפורים לילדים, ותרגם אותו נפלא (מהעברית אני כמובן לא קוראת יפנית).
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה