אנונימיות מובטחת

 אנונימיות מובטחת – גריר הנדריקס ושרה פקאנן

ידיעות ספרים, 400 עמ'

 

לפעמים ספר הוא כל כך טוב, הוא תופס אותך כמעט מהשורה הראשונה, שכמעט נראה מיותר להרבות במילים. פשוט תקראו, ותגידו לי תודה אחרי זה.

כן, זה אחד מהספרים האלה שאני אומרת, פשוט תקראו. הוא כל כך טוב. הוא כל כך חכם. והוא מותח. ויש בו כל כך הרבה רבדים והוא מעורר מחשבה, והוא כתוב טוב, פשוט תקראו.

סיפור העלילה הוא כזה: ג'סיקה מתחילה להשתתף בניסוי פסיכולוגי של אתיקה ומוסר אצל ד"ר שילדס. היא צריכה לענות על כמה שאלות, לקבל כסף וללכת הביתה אבל השאלות נעשות יותר חודרות, והניסוי עובר לעולם האמיתי, והדברים הולכים ונעשים מורכבים, לא ברורים, ואפילו מסוכנים.

השאלות שג'סיקה נשאלת, הן שאלות שאי אפשר להימנע מלבחון אותן בעצמנו. איך אנחנו הקוראים היינו משיבים עליהן. איך אנחנו חיים את החיים שלנו. עד כמה ההתנהגות שלנו תואמת לערכים ולסטנדרטים שלנו?

קל לשפוט אנשים אחרים, אומר לנו העמוד הראשון בספר, והוא מפרט כמה סיטואציות שקל לנו לשפוט לרעה. ואז הוא מפרט מה מסתתר מאחורי התנהגותם, ולמעשה שואל: אבל מה אם הייתם יודעים את המניעים של אותם אנשים, מה אם הייתם יודעים מה מסתתר מאחורי ההתנהגות שלהם, האם גם אז הייתם שופטים אותם כך? "לכולנו יש סיבות למעשים שלנו. גם אם אנחנו מסתירים את הסיבות מאלה שחושבים שהם מכירים אותנו הכי טוב. אפילו אם הסיבות קבורות עמוק עד כדי כך שאנחנו בעצמנו כבר לא מסוגלים לזהות אותן."

אז על זה בעצם הספר. על חקירה אינטנסיבית של הסיבות הקבורות עמוק שהן אלו שמניעות אותנו גם אם אנחנו לא מזהים אותן, למעשה בדרך כלל איננו מזהים את הסיבות האמיתיות שמניעות אותנו.

הסתרתם פעם סוד ממישהו שאתם אוהבים כדי לא להעציב אותו? האם זו רמאות? או האם זו חמלה? האם שמרתם את הסוד כדי להגן עליו, או על עצמכם?

אי אפשר לכתוב הרבה על הספר בלי לספיילר, וזה יהיה ממש חבל ולכן אני לא.

הספר כתוב מנקודות המבט של ג'סיקה ושל ד"ר שילדס. מעניין האופן שבו זה נעשה. הדיבור הוא בגוף ראשון. אצל ג'סיקה הדיבור כולל מחשבות, רגשות, פעולות. אצל ד"ר שילדס, הניסוח הוא אחר, קר ומרוחק: האוכל "מוצא מתוך השקית ומונח על הצלחת" , "הצלחת מועברת אל קצה השולחן". משהו בתיאורים האלה בגוף שלישי סביל שחוזרים בכל הפרקים של ד"ר שילדס מצליח להעביר בצורה מופתית את האופי, האיפיון של הדמות הזו.

הכלל הראשון של הטיפול, הוא שהמטפל חייב להישאר תמיד מעין לוח חלק. האם בספר הזה המטפל נשאר לוח חלק? נשאיר לכם לגלות.

ספר נוסף של סופרות אלו שקראתי: הבעל של שתינו