עולמות – הרב יצחק גינזבורג
הוצאת ידיעות אחרונות, 366 עמ'
ספר המכיל 33 מאמרים המבוסס על שיעורים
וכתבים של הרב גינזבורג. מי שהיה עילוי במתמטיקה ובמוזיקה, חזר בתשובה והפך למורה לקבלה וחסידות.
השיעורים מוקדשים לנושאים שונים, אהבה, אמנות, מדע, מדיטציה, פסיכולוגיה,
פוליטיקה. השיעורים קצרים אך מאד עמוקים, תמציתיים ומלאים באפשרות להפיק תובנות,
בהחלט גם למישור המעשי. בשיעורים נעשה ניסיון לחבר בין עולמות עליונים ותחתונים,
בין הקודש לחול. אפשר לקרוא את השיעורים השונים לאו דווקא לפי הסדר אלא לפי הנושא
שמרתק אותנו באותו רגע. הספר עבר עיבוד ועריכה של ניר מנוסי, כתוב להפליא, ופשוט
תענוג לקרוא אותו.
יש בזה דרך הסתכלות מעמיקה ומרתקת על
נושאים שאנו רגילים לראות אותם בהסתייגות או ברתיעה. התשובה מתוארת כתהליך של חזרה
אל העצמי האמיתי, האמת הפנימית העמוקה שלנו. המקום שבו אנו באמת מרגישים
"בבית", מרגישים נכונים ומדויקים, נטולי מסכות והסתרות, חופשיים לשקף את
עצמיותנו כמות שהיא.
כך אומר הרב גינזבורג על התשובה:
תשובה היא מלשון שיבה - חזרה למקום מקורי
שהתרחקנו ממנו. לחזור בתשובה פירושו לעזוב את המקומות השליליים שהלכנו לאיבוד בהם
ולשוב אל ה', שזה גם לשוב לעצמנו, לעצמי הפנימי והאמיתי ביותר שלנו. אולי בגלל זה
מוסבר בקבלה שהמלה כיפורים פירושה כמו פורים. ייעודה של התשובה ביום הכיפורים זהה
לזה של התחפושת בפורים: אנו עוטים על עצמנו ארשת חדשה כדי להסיר את המסכות שבמשך
כל שאר הזמן מסתירות אותנו מאחרים ומעצמנו."
למי שירצה להמשיך ולקרוא, להלן תמציות
מתוך כמה שיעורים המיועדות בעיקר לתת מושג במה מדובר ולעורר עניין:
שער ראשון – פנימיות התורה
השיעורים בשער זה מספרים לנו שהתורה
בנויה כספר בתוך ספר, שבו תכנים שונים מהספר הגלוי, והוא מכיל את פנימיות התורה,
או במילים אחרות – הקבלה.
הקבלה מגלמת את הפן
הנסתר של התורה, הממד הפנימי המקנה לחלקיה ופרטיה את אחדותם. הקבלה מיועדת לתקן את
המישורים הנסתרים שלנו, הרבדים העמוקים והחבויים שבנפש, הקשורים בנשמה שלנו
וביעודה בעולם. חיצוניות התורה (הכתבים כפשוטם) מספקת את ה"כלים"
שבאמצעותם ניתן להכיל את ה"אורות" של פנימיות התורה.
הקבלה היא חידתית ואסוציאטיבית עוסקת בישויות,
גלגולי נשמות מלאכים ושדים, אבל היא שכלתנית ומבנית ומסקנית. מכאן, שהקבלה היא חיבור של נבואה (מה
שהיום קוראים "מיסטיקה") וחכמה (שהיום נקראת "מדע"), אבל במהדורה
משופרת של הנבואה- התגלות פני ה' באופן המתיישב בתוך שכלנו ומחשבתנו.
כיון שהעולם נברא באמצעות דיבור הרי כדי
לעמוד על מהותו של משהו, עלינו לכנותו בשמו המדויק ביותר.
לפני שהמילה 'קַבָּלָה' קשורה בלקבל, היא
קשורה בלהקביל. החושים מראים לנו ריבוי של תופעות, אנו מאמינים שישנה אחדות נעלמת
מבעד ריבוי הישויות. רובד הביניים בין האחד והריבוי הוא קבוצה של 32 (לב') תבניות
המהוות את לב הבריאה: עשר ספירות ועשרים ושתיים אותיות עברית. התבניות הן מעטות,
מופשטות וכלליות ומצד שני, הן מבטאות את ריבוי ה"ישים" הברואים. אם כך,
המבנים של כל הדברים במציאות צריכים להקביל זה לזה. לדוגמא, ניתן להבחין בהקבלה
בין מישורים שבנפש, בין תכונות הנשמה (חמישה שמות המבטאים דרגות בסדר עולה) לבין
תכונות של הקב"ה. בכוחה של ההקבלה לפתח אזורים רדומים ולא מודעים בנפש. בשפתה
ועולם דימוייה העמוק של חכמת הקבלה,
טמונים מפתחות לחדרי הלב שננעלו.
כשיוצאים מתודעה גלותית ונכנסים לתודעה
גאולתית, חשים כיצד הקב"ה נמצא בכל מקום, בכל אדם ובכל מאורע. זהו אור אינסוף
הממלא את הכול ונוכח בכל. מול כל דבר שאנו פוגשים עלינו לשאול: מהו הסוד האלוהי
המסתתר כאן? כיצד הדבר הזה נועד לסייע לתיקון נשמתי, או לסייע לי בתיקון אחרים? הידע
הקבלי התאורטי הופך לכלי מעשי להכרת עולמנו הפנימי. ההוראה "לך לך" אינה רק קריאה ללכת
בשבילך, אלא גם קריאה ללכת אליך, אל עצמותך הנסתרת. הממרה "דע מה למעלה
ממך" אינה רק הוראה המקטינה את האדם לנוכח בוראו, אלא ניתן לקוראה גם כאומרת
"דע: מה למעלה – ממך". כל מה שקורה למעלה ומתגלגל אליך, זה בעצם ממך,
שיקוף של מציאותך הפנימית.
אחד הרעיונות המרכזיים בקבלה אומר, שאם הולכים עד
הסוף עם האמונה שה' הנו אין-סופי ובלתי-מוגבל, נגזר מכך, במן "הפוך על
הפוך" שניתן לתופסו גם כאלוהים אישי, כזולת המאזין לנו, מתעניין בפרטי חיינו
וחפץ בקשר עמנו. לטעון שה' הינו רק ישות נשגבת ובלתי נגישה, פירושו להגבילו לתחום
המופשט, מה שסותר את היותו בלתי מוגבל!
הבעש"ט לימד שהחול אינו חלול, אלא
אלוהות מחלחלת בו וניתן לגלותה בכל מקום, גם בטבע, בגוף, בנבכי הנפש, במדע
ובאמנות.
שער שני – תורת הנפש החסידית
החסידות מדברת על הנמכת האגו, במקום על
ביטולו. המונח 'ישות' מבטא חוויה של היות דבר בפני עצמו, שאנחנו משהו עצמאי ונבדל
משאר ההוויה. הביטול: איננו מיועד למחוק את האישיות שלנו, אלא להעתיק את המודעות
לנוכחות של ה', ושלנו כחלק ממנו. כך משתחררים מהדימוי העצמי שלנו על עצמנו ויכולים
להתבטא ביתר חופשיות. 'שפלות' היא ההכרה שיש לנו נשמה אלוהית הנטועה באינסוף, שהיא
הופקדה בידינו על מנת שנעשה עימה גדולות ונצורות, שיש לנו ייעוד נעלה ומרומם, ועד
כמה אנו רחוקים מהגשמתם. ביטול האגו הוא לא דבר פשוט. יותר פשוט לנסות להכיר בכך שיש
לנו נשמה הנטועה באין-סוף. ועוד דבר: שביחס לאינסוף האלוהי, כולנו רחוקים באופן
אין-סופי, ולכן כמה שעשינו, השגנו, צברנו, אנחנו באותו מישור עם האחרים. הדרך
לנסות להשיג יעד- באופן ישיר ללא הכנות, נראית קצרה אבל איתה מגיעים רק לחיצוניות
היעד. הדרך הנכונה היא ללכת במסלול עקיף, שמאפשר לנו את הבשלות הנדרשת כדי להגיע
ולחדור לפנימיותו.
אין לבלבל בין רגש לבין רגשנות. אין
לסבור שהשכל הרציונלי הוא פסגת ההתפתחות. השכל הוא אמצעי ולא תכלית. מעל לזרמי
הרגשות החולפים בנו שליט המוח, מעליו ישנם הרגשות העמוקים יותר, המתגלים רק לאחר
השלטת המוח על הרגשות החיצוניים, ומעל לכל ישנה פנימיות המוח, שהיא ראיית נולד, או
במילים אחרות, הראייה כיצד כל דבר נולד ומתהווה, בעל זיקה לאלוהות.
אחת מהעצות הרוחניות העמוקות ביהדות- יש
לשתוק לפני שמדברים. דופק החיים הפנימי שלנו צריך להיות בנוי כמחזור של עלייה
וירידה, שתיקה ודיבור, התכנסות פנימה ויציאה החוצה. השתיקה נועדה כדי שנחוש
במחשבתנו את הדבר שאנו רוצים לדבר עליו בטרם נבטא אותו בפינו. היכולת לעצור, לשתוק
ולשקול בזהירות מהי דרך ההתייחסות הנכונה, היא התכונה העיקרית המעידה על כך שאדם
מקדיש עצמו לעבודה פנימית.
שלושה שלבים בתהליך רוחני: הכנעה,
הבדלה, המתקה. כאשר אנו מצויים בבעיה נפשית אנו שקועים בה באופן הצובע את כל
הסתכלותנו על המציאות בצבעים עכורים. לכן בשלב ראשון יש להשקיט את החרדה ולהוציא
עצמנו ממנה להסתכל מבחוץ. הסחת הדעת מהדאגה היא בעצם לספר סיפור שונה על חיינו,
חדש ובונה. במקום הדאגה, לבנות דאגה חיובית- התעסקות בבירור ייעודנו בחיים
ובהשגתו.
מדיטציה יהודית היא התבוננות. זהו תהליך
שעובר ברובד שכלי, רגשי, ונשמתי. המטרה להשיב את האדם למודעות מלאה לנוכחות
האלוהית שבבריאה, מניעת הסחת הדעת מהיותו נברא, דבר שבונה בתוכו מקלט רוחני.
שער שלישי – גבריות, נשיות וזוגיות
כל אחד מכיל בתוכו שני פרצופים, זכרי
ונקבי. בתחילת התפתחותנו הרוחנית שני הפרצופים מנותקים זה מזה, לכן משימתנו
להפרידם בזהירות, להבדיל בין המודע והלא-מודע שלנו, ואז להפנותם זה אל עבר זה עד
שהם נפגשים ומתאחים מחדש. הרובד המודע מברר ומזכך את הלא-מודע, והרובד הלא-מודע
מרכך ומרחיב את גבולות המודע. אצל גברים בדר"כ זיקה חזקה יותר לחלק המודע והפעיל,
בעוד נשים נוטות להיות מחוברות יותר לחלק הלא-מודע.
אם האיש והאשה מזוככים- כלומר מזקקים את
הנקודה האלוהית בהם, אז השכינה שורה ביניהם בדמות אש חיובית שבונה את הקשר ביניהם.
באשה יש הכוח לקחת את הרעיונות המופשטים של האיש, גרעיני המחשבה, לפתח אותם
ולהוריד אותם למציאות.
השלמות האמיתית היא שילוב של שלמות ושל
אי-שלמות, חווית השלמות וחווית החסרון, "בלב שלם ובנפש חפצה". האיש הוא
מצד אחד בעל חוש לשלמות (הערך המספרי לאות י'- "עשר") אך מצד שני זו
שלמות נשגבת ומנותקת מהמציאות (הערך הצורני של י' "נקודה"). האשה לעומת
זאת חווה את החלקיות של העולם הזה (הערך המספרי של ה'- "חמש"), אך דבר
זה הוא בדיוק המאפשר לה להגשים בו דברים במלאות ובשלמות ("התפשטות").
שער רביעי – קבלה וחסידות, כאן
ועכשיו
עולם הדימויים שלנו, הוא המערכת הנחה
בבסיס נפשנו ומחיה אותה. היא נמצאת מתחת לרעיונות הגבוהים, החשיבה המופשטת
וההכרעות הערכיות ומזינה הכל מלמטה. באמצעות הדימויים הספוגים בנו אנו בוחנים את
חיינו, ובהשראתם בוחרים את צעדינו. מה קורה כשאנחנו מערים לתוך נפשנו כמויות של
דימויים שלא ברור מה מקורם, באמצעות סרטים, ויתר המסכים שהעולם המודרני מלא בהם?
הדבר גורם לחוסר בירור נכון של הדימויים. הפתרון הוא למצוא משאב של דימויים צלולים
וטובים ולברר באמצעותו את עולם הדימויים שלנו.
כאשר אדם מספר לעצמו שחייו רעים, הוא
שוקע לרחמים עצמיים ומשתעבד לעבודת אלילים עצמית. תרבות הדיכאון מבודדת חוויה
נפשית אחת ומקרינה אותה שוב ושוב ויוצרת את האשליה שזו האמת במלואה. אדם צריך
לקיים שילוב בין שמחה כמסגרת עבודה חיובית ובונה, ובתוכה קשת הרגשות בשלמותה, כולל
הצער והעצב.
ליהדות יש תמונת עולם המכילה את
הסיבתיות החומרית לצד רבדים רוחניים ואלוהיים. החזון העולה מספר הזוהר הוא שאף כי
התורה והמדע הפוכים באופיים כביכול, הם מבטאים את חכמת הבורא באופן שווה, ורק
מיזוגם מאפשר לדעת את הבורא בשלמות.
איכותו של המפעל המדעי היא העוז לצעוד
אל עבר הלא נודע. זה בא לביטוי בקריטריון הבסיסי לכשרות תיאוריה מדעית- אפשרות
ההפרכה. אין אפשרות 'להוכיח' תיאוריה מדעית. מנגד, האמונה אמנם גם היא לא ניתנת
להוכחה, אך גם לא ניתנת להפרכה. יסוד הטעייה, (ניסוי וטעייה) מצוי בתורה בדוגמאות
רבות ומעל לכל בסיפור יציאת מצריים. יציאה אל הלא נודע, עזיבת המוכר לטובת הבלתי
מוכר, החופש, האומץ והפתיחות לחדש.
גינזבורג מתיחס למושג 'זכויות אדם'
המגיעות לתפיסתנו לכל אדם באשר הוא אדם (חיים, חופש, כבוד, קניין), וטוען שכפי
שלכל אדם יש אגד זכויות בלתי נראות, שמקורן מטאפיזי, כך הוא גם נולד עם חובות בלתי
נראות- מצוות. תודעת הזכויות מנוונת את כוח הנתינה האישי (מישהו צריך לעזור, אבל
זה לא בהכרח אני), בעוד תודעת החובות בונה אותו. באופן כזה האדם מרגיש שהוא מרוויח
ביושר את הזכויות שלו, במקום להתמרמר על מה שלא קיבל ו'מגיע לו' לדעתו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה