שרלוטה איסבל הנסן

 שרלוטה איסבל הנסן – תורה רנברג

ידיעות ספרים, 349 עמ'

 

לפעמים, כל מה שמתחשק לי להגיד זה: תקשיבו זה ספר כל כך מתוק, כל כך מקסים, כל כך חכם, כל כך מצחיק, עצוב, מרגש, נוגע ללב, פשוט תקראו אותו ספר נפלא.

אבל לאסוף המון שמות תואר זה לא משהו שמעיד על יכולת ביטוי עילאית, ולכן ארחיב קצת, כדי שבסופו של דבר אני מקווה שתשתכנעו לקרוא אותו ותגידו: וואו, איזה ספר מתוק, מקסים, חכם וכו'

ובכן, על מה הספר? מהכריכה האחורית:

 יָרלֶה קְלֶפּ, חוקר צעיר ומבטיח במחלקה לספרות באוניברסיטת ברגן, היושב לו במגדל השן האקדמי ומנהל במקביל חיי הוללות סטודנטיאליים, מקבל זימון מהמשטרה לבדיקת רקמות.

הוא לא מבין איך זה קרה לו, אבל מתברר שהוא אב לילדה בת שבע - שַרלוטֶה איסַבֶּל הַנסֶן.
עוד בטרם הספיק לעכל את הידיעה, הילדה נוחתת אצלו לביקור ומערערת את כל אורחות חייו,
ובמיוחד מחייבת אותו להתנתק מהתיאוריות ולנסות לחיות במציאות.
בעל כורחו מתחיל ירלה להתבגר ולהפנים את השינוי העצום שהתחולל בחייו.
שַרלוטֶה איסַבֶּל הַנסֶן הוא רומן מלא הומור, נוגע ללב ומתוק להפליא, אשר לוקח אתכם למסע בנורווגיה הרחוקה, ובד בבד גם במקום קרוב הרבה יותר - ארץ ההורות.

יָרלֶה קלפ, בן 25, מתעורר בבוקר שבת, 6 בספטמבר 1997, אחרי שלוש שעות שינה שסיימו לילה של הוללות במסיבת הסטודנטים לתואר שני בספרות, ולא מבין מה קרה לעולם. הכול שקט מאד, אין אנשים ברחוב, אין מכוניות, החנויות סגורות, יש באוויר דממה עמוקה שמשתררת אחרי שמשהו נורא מתרחש. "האור הסתווי התפצל מבעד לצמרות העצים והאוויר היה צלול וחריף כמנטה, כפי שקורה לאוויר כשהקיץ, העייף מלזהור, נאלץ להיכנע לסתיו."

כבר בכמה עמודים הראשונים של הספר אנחנו מקבלים את התמצית של מה שהולך לקרות כאן: סטודנט שקצת מנותק ממה שקורה בעולם, שלא קולט שהיום הוא יום הלווייתה של הנסיכה דיאנה, וכל העולם מתאבל מול המסכים.

כמו כן אנחנו מתוודעים לכתיבה הנוצצת, מזהרת, של הסופר תורה רנברג, תיאורי הטבע הנפלאים משתלבים בתיאורי דמויות אמינים, משכנעים, מלבוש ועד צורת חשיבה והתנהגות. מחמאה מגיעה, כמובן, גם למתרגמת דנה כספי.

החשיבה של ירלה כוללת ניתוחים אובססיביים כמעט של שמות, של טקסטים שקשורים בעבודת המחקר שלו בחוג לספרות, כמו גם משפטים שהוא קורא בכל מיני מקומות.

אבל מה קורה לבחור הזה, שרגיל לחיים חופשיים ונטולי אחריות כמעט? פתאום מתברר לו שיש לו בת שנולדה לו כתוצאה מערב של שכרות בגיל 17, והבת הזו על מטוס בדרכה אליו לשבוע.

עכשיו הוא צריך להתאים את הבית שלו למגורים של ילדה בת שבע, להבין איך מתנהגים עם ילדה בת שבע (רמז: לא בדיוק כפי שהוא התנהל בחיים שלו עד כה) (עוד רמז: לילה של שכרות לא בדיוק הולך טוב עם אחריות כלפי ילדה בת שבע). להבין איך מערכות היחסים שלו עם חבריו ללימודים, חברה ללימודים שהיא יותר יזיזה מאשר חברה של ממש, עם אמא שלו, עם אישה שפעם בגיל 16 היתה איתו לרגע קצר אחד ומתוכו נוצרו חיים חדשים, עם ילדה חכמה בת שבע, ו"בשביל מה צריך עוד ילדה בעולם?".

אז זהו סיפור של מסע חניכה, של בחור שעובר תהליך מזורז של התבגרות, של הבשלה, של הבחנה במה שחשוב ובמה שלא חשוב בחייו, ואיך אדם אמור להתנהג כלפי הדברים שחשובים בחייו.

וכל זה קורה תוך כדי אירועים מצחיקים, מרגשים, ומלאי חיים.

לא רק ירלה יסיים את הספר אחר ממה שהתחיל, גם אנחנו, הקוראים.

אני רוצה להעתיק לכאן קטע נפלא של דברים שהמספר אומר לנו מאחורי גבו של ירלה (אל דאגה, אין כאן ספוילר):