הדברים הראשונים

 הדברים הראשונים – ברונו ויירה אמרל

ספרית פועלים, 297 עמ'

 

הספר נפתח בציטוט של צ'ארלס פלגרינו מתוך "הרכבת האחרונה מהירושימה":

"בכל רחבי הירושימה, על הקירות והבניינים שנשארו על תילם, השתמרו צלליות של בני אדם ושל חפצים. כל הצלליות בכיוון מקור האור. התמונות נוצרו כמו סימן השעון על פרק היד אחרי יום של שמש בחוף הים."

ברונו חוזר לשכונת ילדותו, אמליה, בפאתי ליסבון, לאחר שנפרד מבת זוגו והוא מובטל. מדובר בשכונה של מהגרים, אנשים קשי יום. שהחלום שלהם, מן הסתם, הוא להצליח לצאת מהשכונה, והכישלון מן הסתם מחזיר אותם לשם, כפי שהחזיר את ברונו.

ברונו עורך מסע בשכונה, מסע שהוא פיזי ותרבותי, שהוא גם מסע בזמן אל העבר, ובמסגרתו הוא מעלה מתהומות השכחה אנשים שחיו והסתובבו בשכונה, והיום הם צלליות בתוך הזיכרון של המעטים שעוד זוכרים אותם.

הספר ערוך בשפת המקור לפי א' ב' של שמות האנשים או הנושאים שעליהם מדובר, בפרקים קצרים, ולעתים קצרצרים. והוא מהווה אוסף של פרטים ופרטי חיים שמקימים לתחייה שכונה עם הנשימות יום יומיות שלה.

זה עצוב כמו שסיפור על שכונה שכוחת-אל, ואנשים שאף אחד לא מרגיש צורך לזכור, יכול להיות עצוב. וזה אומר משהו חריף וחזק על בני האדם, על המקומות שבני האדם יוצרים, ועל השמחה והעצב שבני האדם חווים בתוך נסיבות חייהם, קשות או קלות ככל שיהיו.

אני אסיים בציטוט קצר על אווה Eva:

"הדעיכה – אולי יש מילה עדינה יותר – מספרת סיפור שאינו רק סיפורה של אווה ואינו גדול כמו סיפורה של שכונת אמליה; זהו סיפור של פיסת חיים, בין הפסגה לשפל, כאילו הלכה אווה והתפוררה מול עינינו, וכאילו כל תועלתה של הפיסה היא להדגים עד כמה העסקים תלויים על בלימה, עד כמה הנסיבות בנות חלוף, עד כמה בני האדם שבירים."

ברונו ויירה אָמָרָל הוא סופר פורטוגלי יליד 1978. ספרו הדברים הראשונים משנת 2013 הוא ספר הביכורים שלו עליו זכה בארבעה פרסים, ביניהם פרס סאראמאגו היוקרתי.