יום שבת, 2 במרץ 2024

חופש זה לא סופשבוע באנטליה

חופש זה לא סופשבוע באנטליה – אביעד גוז

מומנטום, 187 עמ'

 


בכריכה כתוב שזהו מסע עמוק ומרתק למחוזות החופש האישי. הספר גם קיבל שבחים מרובין שארמה שמכר את הפרארי שלו (ואולי בינתיים קנה עוד איזה שתיים שלוש חדשות).

מהו חופש? זה לא סופשבוע באנטליה ואפילו לא בפריז או ברומא.

זה מתחיל בשאלה: מה תרצה שיגידו עליך אחרי שתמות? או בעצם, זה מתחיל בשאלה: איפה טעיתי? עשיתי, השגתי, השקעתי זמן, קניתי, בניתי, אבל בתוך החיים היפים שאני חי, עם קריירה מפרנסת, בית יפה, משפחה, נסיעות לחו"ל, יש תחוצת החמצה.

זה קורה בתאילנד על חוף לבן ודקלים וירח לבן בלילה.

המספר אוסף סביבו כמה אנשים ובמסגרת הקבוצה שנוצרה, עושים עבודת התפתחות אישית.

הקבוצה מתחילה להיפגש, בכל פעם במקום אחר, ובכל מפגש כזה מציג המספר תובנה אחת נוספת משמונה התובנות שלו שאליהן הגיע בפרק הראשון בעודו מבלה על חוף עטור דקלים בתאילנד. שמונה עקרונות של החופש האישי שנפרשים על פני ספר לא גדול ולא עמוס, כאשר בין מפגש למפגש מתמודדים חברי הקבוצה עם תהליך לא פשוט של יציאה לחופש להיות מה שנועד כל אחד להיות, על פי איפיוניו ולהגשים את החופש האישי, במסע של גילוי האני האותנטי.

הספר נכתב בשנת 2005 אז זה לא "טוב יאללה שמענו על זה וכבר עברנו דרך פרדס חנה" או משהו כזה. הספר נכתב על ידי אדם שעבר ועובר תהליכי התפתחות אישית ויודע על מה הוא מדבר. יש בספר עקרונות נכונים וטובים.

הבעיה שלי עם הספר, שבחלק מהפרקים החבורה נוסעת למלון בוטיק בקפריסין, למסעדה בעין כרם, לקאריביים (זו נסיעה רק של המספר, כמו הנסיעה לתאילנד בפרק הראשון), פראג, איסטנבול. בקיצור, חופש זה לא סופשבוע באנטליה אבל עבודת עומק להגיע לחופש אישי כנראה עוברת דרך כמה מקומות יפים בעולם. האם זה אומר שלאנשים שאין כסף לנסוע בתוך פרק זמן של תשעה חודשים לכל מיני מקומות יפים בארץ ובעולם, לא יכולים להגיע לחופש אישי? למחבר הפתרונים.

כמו כן, כמי שעושה תהליכי עומק של התפתחות אישית במשך שנים רבות מכפי שאני רוצה למנות, אפשר רק לקנא בתהליכים המהירים שעוברת הקבוצה בספר. תוך תשעה חודשים הם מגיעים למצב המופלא של שחרור לחופשי, שקט פנימי, ידיעה בוטחת שהם עושים מה שמתאים להם, מקדישים את זמנם לדברים שחשובים להם באמת ולאנשים שחשובים באמת. איזו חגיגה נהדרת של חיים בהווה.

רק שמציאות זה לא קורה תוך 187 עמודים ולא תוך תשעה חודשים. לפחות לא קרה ככה לי.

ועם זאת, העקרונות נכונים ויש מה ללמוד מהספר.

 

אין תגובות: