האור במקומות המסתור

 האור במקומות המסתור – שרון קמרון

ידיעות ספרים, 383 עמ'

 

מבוסס על סיפור אמיתי של סטפניה פודגורסקה, צעירה פולניה קתולית שהצילה 13 יהודים מהנאצים.

חלק מכם אולי אומרים מה שאני אמרתי כשהחזקתי את הספר. אוי לא, עוד פעם ספר שואה, אני לא יכולה לשאת את זה כבר קראתי השנה ספר שואה אחד. או שניים. שלושה?

אבל זה ספר שאין מספיק מילים לתאר כמה הוא חשוב, מרתק, קורע לב, פרוזה במיטבה.

זה מתחיל כך: "יש מישהו שם בחוץ, בחשיכה. אני פוקחת את עיני. והחשיכה היא אותה חשיכה. דף חלק. ... אבל החשיכה גם השתנתה. יש בה הד. שריד לקול שאוזניי החמיצו עד כה. יש כאן מישהו. עכשיו אני ערה."

וזה ממשיך וחוזר מנובמבר 1942  אחורה בזמן ל'לפני", לשנת 1936, אנחנו לומדים להכיר את סטפניה, את משפחת דיאמנט היהודיה שמנהלת חנות שוקולד ששם סטפניה עובדת, בימים שבהם "לא ידעתי שהפחד מגיע עם רדת החשיכה". קופצים בזמן לספטמבר 1939, הנאצים משתלטים על העיר בפולניה שבה נמצאת סטפניה, ליוני 1941, סטפניה לומדת שהיא צריכה להגן על אנשים כי אין מישהו אחר, היא לומדת לשלוט בעצביה ולהיות מאד שקולה, כדי שהיא תוכל לעשות זאת.

בשנת 1942 סטפניה רואה על פניו של קצין נאצי "את ההנאה שבשנאה. את האושר להסב כאב ולהרוג. מה שראיתי היה הרשע בהתגלמותו."

וסטפניה לומדת שהיא חיה עכשיו בגהינום. ועוד היא לומדת:

" הפחד מגיע עם החושך כששוכבים בשקט ומחכים לדפיקה על הדלת. והפחד לא תמיד הגיוני." "היא לימדה אותי שאנשים אוהבים לחלק בני אדם ולתייג אותם. יהודים. קתולים. פולנים. אבל התיוגים האלה מוטעים. החלוקה הזאת מוטעית. טוב לב. אכזריות. אהבה ושנאה. אלה הקטגוריות החשובות באמת."

לא פשוט לקחת סיפור אמיתי ולהפוך אותו לספר שאי אפשר להניח מהיד, שמטלטל את הנפש ושמציב זרקור על היבט שלא נתקלתי בו הרבה בעבר, הצד של הפולנים, הקתולים, וליתר דיוק, הצד של מי שהציל יהודים.

בספר הזה אנחנו מקבלים נקודת מבט של נערה קתולית, שלכאורה אמורה לחיות חיים בטוחים ומוגנים בתקופת שלטון הנאצים כי היא כל מה ש"נכון" באותה עת. אבל מנקודת המבט הזאת, החיים הם גהינום של פחד. אנשים הולכים ברחוב ומשפילים מבט, פוחדים ליצור קשר עין, פוחדים לדבר עם הזולת כי אולי הוא ילשין עליהם לנאצים כי הם לא אמרו בדיוק את מה שנכון להגיד. יש מחסור באוכל ואין מספיק מקומות עבודה וצריך רישיונות גרמניים כדי לקבל עבודה.שלא לדבר על מצב שבו הם מנסים להציל יהודים, מעשה שעונשו מוות. לא רק לנותן המחסה, גם לכל המשפחה שלו.

מאד לא פשוט להחביא 13 איש בדירה של שני חדרי שינה ועליית גג, שצריכים להיות מאד מאד שקטים כי הקירות דקים והשכנה שומעת וסקרנית, ויש לה קרוב משפחה נאצי, להביא מספיק אוכל לכולם מבלי שהמוכרים בשוק או שכנה יסתקרנו מה קורה כאן, כמה שתי ילדות כבר אוכלות? לטפל בדלי הצרכים.

ואז דופקים בדלת ומבשרים לסטפניה שהנאצים צריכים את הדירה שלה ויש לה שעתיים להתפנות, אם היא נשארת יירו בה. מגיעות שתי אחיות גרמניות שעובדות בבית החולים הגרמני שנפתח בסמוך, ולהן יש חברים נאצים שמגיעים הביתה כל יום, ו-13 יהודים בעליית הגג משתדלים להיות שקטים בתוך הצפיפות, הרעב, העכברושים, הפרעושים והסכסוכים שמתפתחים כתוצאה מהצפיפות. חיים של גהינום.

אבל גם חיים של טוב לב ואומץ עילאי, ושל הצלת חיים.

"כל המציל נפש אחת כאילו הציל עולם מלא" – סטפניה פודגורסקה הצילה 13 עולמות, ואת עצמה ואת אחותה הקטנה, ואת כל זה היא עשתה בלי הכשרה מיוחדת לפני המלחמה, רק עם לב פתוח והרבה אהבה.

הסופרת, שרון קמרון הצליחה להעביר באופן מאד מלא ומרגש, את החיים בתקופה הזו, את התחושות, הרגשות, המעשים, את ההווייה של החיים שהיתה אז.