מים סמיכים מדם

 מים סמיכים מדם – ניר זמיר

ידיעות ספרים, 231 עמ'

אדם, איש ביטחון לשעבר, יוצא למסע ימי לבדו כדי לפגוש את עצמו. ואז הוא מתבקש (נדרש למעשה) לסייע בפעולה אחרונה לאיתור ולכידה של מי שנמלט לאחר שהארגון הדתי הקיצוני שבו היה חבר, היה קיצוני מדי בשבילו. הוא יוצא לעבוד ואנחנו נחשפים לאופן הפעולה ואופן המחשבה של איש הצללים (הספר קיבל את אישור הצנזורה).

לקח לי זמן לכתוב את הסקירה הזאת כיון שבסיום קריאת הספר לא נוצר בי חשק לכתוב עליו. ולא בגלל שלא נהניתי. אגיד את זה כך. הפתיח (ללא ספוילר) דחה אותי מאד וגרם לספר להיות מונח בפינה רחוקה שלא אצטרך אפילו לראות אותו. אז לקח זמן לחזור אליו, ואז התברר שזה לא ממשיך כמו הפתיח, ושכן יש עניין. אז זה ספר מתח, שלא ממש מותח כי די מהר מתבררים הדברים, ויחד עם זאת העלילה מרתקת וכן קראתי בשטף מתוך עניין לראות מה יקרה בהמשך. אהבתי את הדיאלוגים ואת התובנות שמשובצות בספר, ומשובצות יפה באופן שמשתלב היטב בתוך השיחה, בתהליך החשיבה של הדמויות ובמערכות היחסים שביניהן.

אני אכניס כאן ציטוט אחד מעמ' 45: "כי כתיבה היא מסוג המסעות שהמשא שאתה נושא לאורכם נעשה קל יותר ויותר". נדמה לי שכתיבת הספר היתה עבור הסופר מסע מסוג כזה.

המפגשים בין האנשים, חיי הכפר הקטן שאליו אדם מגיע בעקבות גורלו, או בעקבות אותו תיאו הנמלט, מעלים – כפי שכתוב בכריכה האחורית – "שאלות מוסריות על נושאים אקטואליים, על נאמנות ועל זהות".

הספר מעניין, העלילה מהודקת דיה, הדמויות מרתקות, השיחות ביניהם מעניינות ולא שגרתיות, הקצב של הקריאה מהיר ויעיל.

"במפגש בין המציאות להשתקפותה בהבנה האנושית, המציאות תמיד מנצחת. הוא יעבוד עם מה שימצא ועם מה שיש. אי אפשר לעבוד עם מה שאין. כמו נגן ג'אז זקן, ללא תווים, שסומך על חוכמת אצבעותיו המצולקות מפריטה, כך הוא בטוח ביכולתו להתמודד עם מה שיפגוש שם באי."

אז זה על איש הביטחון שמקבל מידע חלקי ויודע, מניסיון רב שנים שהוא יסתדר עם מה שיבוא, אבל זה גם על כל אחד מאיתנו, כשמתחיל בפרויקט חדש, או מקצוע או עיסוק חדש, ואין ניסיון וידע עדיין, אבל סומך על עצמו שיכול לעבוד עם מה שיש.

או זה:

"היא יודעת שיש משהו מאוד מרגיע באמונה שלחיים יש משמעות שאינה קשורה במעשי האדם. היא יודעת שאי-ודאות מלחיצה את כולם. ... היא לא תשקף לו שהוא, כמו רבים כל כך, נגוע בחרדה קיומית מעצם ההכרה, שכמעט בלתי-אפשרי להתמודד איתה, שלחיים אין משמעות למעט זו שהאדם יוצק לתוכם."

זה נשמע כמו כפירה ברעיון הדתי של משמעות אובייקטיבית שנובעת מקיומו של אל שמקיים את הכול וקובע את הכללים ואת המשמעות שיש לחיים. אבל יכול להיות גם משהו מאד מרגיע ומנחם בידיעה שאנחנו אלה שיוצקים את המשמעות למעשינו, למחדלינו, למה שהחיים זורקים עלינו, ואם זה כך, אז זה בידיים שלנו לצקת בהם את המשמעות שאנחנו רוצים שתהיה להם, את הסיפור- הנרטיב שאנחנו רוצים לספר, ולא את הסיפור שמישהו אחר כתב עבורנו וכפה עלינו.

אז הספר רצוף בתובנות קטנות או גדולות, שמשתלבות יפה בתוך רצף העלילה, בתוך הדיאלוגים, באופן שבצד ההנאה מעלילה מרתקת, מקבלים גם ערך מוסף. זה כן ספר שאמליץ למי שמחפש קריאה שוטפת, ויחד עם זאת לא אמליץ עליו לטבעונים או אמליץ להם לדלג על הפתיח :)