אהבת חורף – איזבל איינדה
ידיעות
ספרים, 303 עמ'
=========
כריכה
אחורית:
תאונת
דרכים אחת, שלושה אנשים שונים בתכלית וסיפוריהם שמשתרגים זה בזה: לוסיה מָראס,
צ'יליאנית בשנות השישים לחייה שמלמדת בניו יורק כמרצה אורחת ומתגעגעת לצחוק
בספרדית; הבוס שלה, ריצ'רד באומסטר, איש אקדמיה אדיש וסגפן שמעורר את סקרנותה;
ואוולין אורטגה, מהגרת לא חוקית שהסתבכה בתקרית שלא מצאה דרך לצאת ממנה ונאלצת
לפנות לעזרת השניים. כל אחד נושא על כתפיו משא כבד, וכל אחד מהם זקוק למישהו
שיעזור לו לשאת את המטען.
באהבת
חורף השלושה מסתחררים בהרפתקה קיצונית, שבמהלכה עולות שאלות הנוגעות
בזכויות פליטים, בביטחון אישי, באחריות כלפי הסביבה ובסיכוייה של אהבה לא צפויה
לעורר מחדש לחיים.
=========
אני
חלוקה בדעתי לגבי הספר הזה. מצד אחד, הקריאה סוחפת, גמעתי אותו בתוך יומיים, ובאמת
סקרן אותי לדעת מה הולך לקרות ואיך הם הולכים לפתור את הפלונטר. בנוסף, הסיפורים
האישיים והעבר של הדמויות שנרקם לתוך מהלך הדברים בהווה, נעשה באופן שמשתלב יפה בסיפור,
ובהחלט מעניין. יש גם משהו מאד כנה ואותנטי באופן שבו איינדה מציגה את התחושות
והמחשבות של כל אחת משלוש הדמויות. כולל דברים שאנשים לא כל כך מספרים לאחרים.
וכאן
מגיע ה"מצד שני". הספר קצת הרגיש לי כמו שמישהו יושב ומספר לי על אנשים,
אבל מאד מאד בפרוטרוט. כל כך בפרוטרוט שלא נשאר לי בעצם לעבוד בעצמי, לעבד דברים
שנמסרים בספר, לעשות תהליך ולייצר יחס עצמאי כלפי הדמויות. כלומר, הסופרת מאד מאד
ממלאת את כל הבמה עם האופן שבו היא רואה את הדמויות, ולא במיוחד משאירה לנו,
הקוראים, להחליט לבדנו מה אנחנו חושבים עליהם, מי הם לדעתנו, והאם אנחנו מחבבים
אותם.
ואנחנו
בהחלט מחבבים אותם, כי הם אנשים טובים, שחייהם נקלעו להיסטוריה מאד לא פשוטה, ומנסים
לנהל את החיים שלהם הכי טוב שאפשר. אבל – וואלה, תני לי קצת קרדיט כקוראת?
ואני
חוזרת לצד הראשון, הספר מעניין, ההתרחשויות שחלקן קצת גובל ב"וואו, לא קצת מוגזם?",
אבל אפשריות בתוך המסגרת של הספר, וכן היה לי חדש להיזכר קצת בפרטים של דברים שקרו
או גם קורים במדינות בדרום אמריקה.
אסיים
בציטוט קטן שמצא חן בעיני, תיאור של האופן שבו לוסיה מתייחסת לגברים בחייה, משהו
להפיק ממנו לקח:
"את
הנטייה של בתה לעטר את מושאי חלומותיה במעלות שהמציאה כינתה לנה בשם "תסמונת
עץ חג המולד". לוסיה היתה בוחרת עץ אורן רגיל ומלבישה עליו פרחים וקישוטים
חסרי ערך, שבמרוצת הזמן נשרו מעליו בזה אחר זה והותירו רק שלד עץ חשוף."
באמת
כדאי להיזהר לא להפוך את האנשים בחיינו ל"עץ חג המולד"..
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה