נערי הכרך – ס"א הינטון
ידיעות
אחרונות – ספרי חמד, 158 עמ'
מהכריכה
האחורית:
פוניבוי יכול לסמוך רק על האחים שלו. ועל החברים שלו. אבל זה לא
מספיק.
בעולם שלו יש שני סוגים של נערים: גריזרים וסוצים. לסוצים יש כסף,
והם יכולים להתחמק מכל צרה. הגריזרים, לעומת זאת, חיים בשולי החברה ויודעים
שהסוצים אורבים להם בכל פינה. פוניבוי שייך לגריזרים ותמיד היה גאה בכך, אבל לילה
אחד האלימות בין הכנופיות מסלימה והתוצאות קשות מנשוא.
===
זהו רומן התבגרות שנכתב על ידי הסופרת
האמריקאית ס"א הינטון בשנת 1967, בהיותה בת 15. בשנת 1983 הופק סרט בשם זהה לספר
בבימויו של פרנסיס פורד קופולה, ובשנת 1990 הופקה סדרת טלוויזיה שממשיכה את עלילתה
מהמקום שהסרט הפסיק.
======
זה ספר
שקוראים בנשימה אחת ונשאר איתנו עוד הרבה אחרי הקריאה. הספר כתוב כל כך טוב וכל כך
אמין והוא כל כך מרתק שפשוט מפליא שמי שכתבה אותו היא נערה בת 15. הכריכה של הספר
מציעה שהסיפור הוא על כך ש"בתוך תוכם, עם כסף או בלעדיו, כל הנערים מרגישים
אותו כאב נורא". זה נכון, זה על זה. אבל זה לא רק על זה. יש בספר רבדים
נוספים, שנרקמים לתוך הסיפור ברגישות רבה של נערה עם עין בוחנת.
"תישאר
זהב" אומר ג'וני לפוני בוי, ומתכוון למשמעות של השיר הזה, של רוברט פרוסט:
פוני בוי וג'וני מתחבאים בכנסייה ישנה ונטושה לאחר אירוע אלימות קשה. פוני בוי הוא נער בן 14 תלמיד טוב שאוהב לקרוא, לצפות בסרטים ולצפות בשקיעות. הוא מצטט את השיר לג'וני, וזה מגיב:
"אתה
יודע, אף פעם לא שמתי לב לצבעים ולעננים ולכל הדברים האלה עד שהתחלת להזכיר אותם
כל הזמן. כאילו הם לא היו שם לפני כן."
בעיני,
זה קטע חזק מאד בסיפור. האפשרות לפתוח עולמות שקודם לכן לא היו מוכרים ולכן לא היו
מיודעים לאדם, היא אפשרות מלאת עוצמה שטמונה בלימוד, בידע, בהשכלה, לאו דווקא
השכלה פורמלית.
האפשרות
הזו היא בדיוק מה שנמנע מחבורות הנערים המתגוררות בצד הלא נכון של העיר, ובצד הלא
נכון של הרמה הסוציואקונומית, ושל האפשרויות הכלכליות.
אלא,
שמסתבר שזה לא מסתכם בכך.
כיון שהנערים
שמתגוררים בצד הנכון, ויש להם כל הכסף וכל החינוך וכל האפשרויות שההורים שלהם
פורשים בפניהם, מקדישים את זמנם להתהולל, להשתכר ולהתעלל ב"גריזרים". גם
הם לא רואים שקיעות ועננים ואת כל הדברים האלה.
איך
מוציאים מבן אדם את הצד הטוב, המאיר שלו, ואיך גורמים לבן האדם להוציא החוצה את
הצד האלים, הכועס, השונא? מסתבר שכסף ותנאי מחייה טובים הם לא תנאי הכרחי. צ'רי
רואה שקיעות אבל לא יכולה לדבר עליהן עם החברים הסוצים שלה. דארי, האח הגדול שקיבל
על עצמו את פרנסת משפחתו הקטנה הכוללת את שני האחים, סודה-פופ ופוני-בוי (לאבא
שלהם היה דמיון יצירתי), היה יכול להיות תלמיד מעולה בקולג', לו היו לו אפשרויות
כלכליות.
"לכולם
קשה", מסבירה צ'רי (הסוצית) לפוני בוי - שייקח לו זמן, והרבה אירועים קשים
כדי להבין שכן, גם לבני הטובים לא קל. ומבחינות מסוימות, אפשר למצוא יתרון
בהשתייכות לכנופייה של הגריזרים, שבה מתקיימים הערכים של חברות, הרבה תמיכה ומשפחתיות
חמה.
זה "התפסן
בשדה השיפון" פוגש את "בעל זבוב", והתהליך המואץ של ההידרדרות
מוביל לתוצאות טרגיות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה