הילדות האבודות של פריז – פאם ג'נוף
ידיעות אחרונות ספרי חמד, 398 עמ'
זה מסוג הספרים שהייתי רוצה לכתוב פשוט: וואו, איזה ספר כייפי, פשוט
תקראו כי זה ספר נהדר.
אבל יש לי אפשרות להגיד עוד כמה מילים אז אגיד.
בשנת 1946 גרייס עוברת בתחנת הרכבת גרנד סנטרל במנהטן ומבחינה במזוודה
נטושה מתחת לספסל. גרייס מחטטת במזוודה (וסובלת מייסורי מצפון לאורך חצי הספר
בערך) ומוצאת תצלומי נשים שהיא לוקחת בדחף לא מוסבר. בהמשך מתברר שהמזוודה שייכת
לאישה שנהרגה בתאונת דרכים ליד התחנה, ובזמן מלחמת העולם השנייה היתה אחראית על הקמת
רשת סוכנות חשאיות בריטיות שגוייסו ונשלחו לצרפת הכבושה כדי לסייע לכוחות המחתרת
כבלדריות או אלחוטאיות.
12 נערות מתוכן לא חזרו הביתה
מעולם וגרייס נשאבת לתוך החקירה כדי להבין מה קרה שם.
הספר מדלג בין שלושת הנשים, גרייס בשנת 1946 החיה בניו יורק עובדת
וחוקרת את ההיסטוריה, לא דבר שכיח לאותה עת שאישה תנהל חיים עצמאיים כך, לבין שנת
1944 ובה אנו פוגשים את אלינור טריג, אותה אחראית על רשת הסוכנות החשאיות, גם היא
אישה עצמאית וחזקה עם היסטוריה לא פשוטה, ואת מארי, אחת מהנערות שגויסו למשימה, אם
חד-הורית (או- יחידאית) שמגויסת ליחידה זו בשל שליטתה בשפה הצרפתית.
אז מה יש לנו כאן?
מלחמת העולם השניה, היסטוריה פחות ידועה (לי לפחות) (לינק בהמשך), אימונים של
מרגלות, נשים שעושות עבודה שגברים לא האמינו שנשים יכולות לעשות, נשים חזקות
ואמיצות, אבל מאד אנושיות, אהבות, לבבות שבורים, חברות, בגידה, מסתורין.
וכל המרכיבים האלו מתלכדים לכדי תבשיל ניחוחי וטעים ומרתק, כתוב
להפליא, נקרא בשטף, מעניין בכל רגע ורגע, מרתק. כך שזה ספר שיש בו הכול, גם עניין
ושטף, וגם ערך מוסף משמעותי של הכרת צדדים פחות מוכרים בהיסטוריה הלא כל כך רחוקה.
גם נושא ההתייחסות לנשים ומה הן יכולות
או לא יכולות לעשות, או ליתר דיוק מה שהן אמורות או לא אמורות לעשות, עולה יפה,
בלי להיות דידקטית או בלי שזה יהפוך לכתבה בעיתון. פשוט ספר מרתק.
בכמה ימים שקראתי את הספר, ביליתי את הזמן בעבודה עם מסלול מקביל של
מחשבה מה הולך לקרות בהמשך, ובציפיה המתוקה לחזור הביתה לקרוא, שזה לא משהו שקורה
עם כל ספר.
הכריכה של הספר מקסימה, הייתי רק משנה את השם ל"הנערות האבודות
של פריז" ולא "ילדות" אבל זה פגם קטן וזניח.
ממליצה בחום.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה