הוכחה
אדומה - דורון מאירי
ידיעות
אחרונות ספרי חמד, 368 עמ'.
סגן
מפקד היחידה ללוחמה בטרור נקלע לטלטלה בעקבות יריות באירוע חטיפת בני ערובה. מה
יקרה לקריירה שלו, לזוגיות שלו, ובכלל, זה מה ש"רומן המתח הקצבי ועוצר הנשימה
המתרחש בירושלים המושלגת" מבטיח לנו.
בשתי מילים:
לא אהבתי.
ביותר
מילים: עצרתי בעמוד 115.
הסוגה
של מתח דווקא אהודה עלי. גם בספרים גם בסרטים גם בסדרות. כיון שאני בתקופה של יובש
קל בקריאת ספרים, אולי בגלל החורף הקר הזה, הרי ש"על הנייר" זה היה
אמור להיות הספר שיוציא אותי מהמדבר ויחזיר אותי לעולם המופלא של קריאת ספרים.
ת'כלס,
יחסית לזה, 115 עמודים זה ממש התקדמות.
ספרי
מתח לא אמורים להיות רדודים ופשטניים. הם יכולים להיות, אבל אז אני לא אקרא אותם. כשאני קוראת ספר, צריך שיהיה בו ה"דבר מה נוסף". המשהו הזה שתופס אותי
בסרעפת, שולח אותי למחשבות, להבנות, לתובנות, לבירור קטן בגוגל כדי לקבל מידע על
מה שכתוב באחד הדפים.
הוכחה
אדומה לא עשה לי את כל זה. או אפילו מקצתו.
זה
הרגיש כמו לקרוא כתבה ארוכה בעיתון, קצת יותר מסוגננת מכתבה שגרתית בעיתון.
ועדיין, עיתון. ולא ספר.
עכשיו,
יש כאן בעיית אמינות קשה (בעיני), מלכתחילה, במה שבעצם יוצר את ההשתלשלות שמובילה
לקונפליקט המרכזי בספר.
מפקד הימ"מ, נמצא עם אישתו הכורעת
ללדת בבית היולדות ולכן לא יכול לפקד על האירוע וגדעון נכנס במקומו. נו באמת. כשקורה
כזה אירוע של חטיפה ובני ערובה הוא לא היה נשאר ליד אישתו היולדת כי היא יכולה
ללדת גם בלעדיו. אחר כך הוא ממשיך ויושב בבית כי אשתו ילדה תינוק בזמן שכל הארץ
כמרקחה, הפגנות נגד המשטרה, ארגוני פשע תופסים את הבמה והמשבר הולך ומתפתח. והוא
בחופשת לידה? לא אמין ברמות קשות.
בקיצור,
ספר נחמד למי שכן אוהב ספרי טיסה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה