הים האינסופי + הכוכב האחרון

 הים האינסופי – הספר השני בסדרת הגל החמישי – ריק יאנסי – 292 עמ'

הכוכב האחרון – הספר האחרון בסדרת הגל החמישי – ריק יאנסי 314 עמ'

הוצאת כתר-מודן.

 

הספרים השני והשלישי בטרילוגיה "הגל החמישי" שסקירה של הספר הראשון נמצאת כאן: הגל החמישי

איך מחסלים 7 מיליארד בני אנוש? (בהנחה שאתם חייזרים שרוצים להשתלט על כדור הארץ היפהפה שלנו?) – מכחידים את אנושיותם.

זו טרילוגיה על עולם עתידני אפל ומייאש, שבו "האחרים" מנסים לחסל את התקווה.

מה לא עושים? לא מפילים פצצה שתשמיד את כל האנושות כי זה ישמיד גם את האפשרות לחיים על פני הפלנטה. עושים מהלכים מתוחכמים של חמישה גלי הדף.

הגל החמישי הוא המסוכן והמתעתע מכולם.

כי "הם" יוצרים מצב שבו אינך יודע אם מי שמולך הוא בן אנוש או "אחר", או "נגוע".

ואז בני האדם אינם יודעים על מי לסמוך ועל מי לא. מסוכן לרחם ולעזור למי שמולך שעלול להתברר כמלכודת מוות.

הספרים נקראים בשטף, יש הרבה אקשן ופחד ואומץ ומלחמות ובריחות ומחבואים והישרדות קשוחה.

אבל מה שאני אוהבת בספרי דיסטופיה הוא השאלה שמסתתרת בבסיסם. מה אנושי? מה המשמעות של הקיום? האם יש משמעות לאיך חיית ואיך מתת?

"רינגר" נזכרת באביה, שכשהכול התחיל וכולם התרוצצו לאסוף מזון וחפצים שיסייעו להישרדות, הוא הסתובב בספריות ואסף ספרים כדי שכשהכול ייגמר, יישאר הידע האנושי, היצירה האנושית.

מה החשוב?

אספתי קצת ציטוטים שמבטאים את החשיבה של הספר. אין חשש לספוילר.

"אין תקווה בלי אמונה, אין אמונה בלי תקווה, אין אהבה בלי אמון, אין אמון בלי אהבה. תוציאו גורם אחד ובית הקלפים האנושי יקרוס." "בלי אמון אין שיתוף פעולה. ובלי שיתוף פעולה אין התקדמות ואין קדמה. ההיסטוריה נעצרת."

"היא הבטיחה משהו. הבטחה חסרת תקווה, התאבדותית, לאדם היחיד עלי אדמות שעדיין היה חשוב לה – שהיה חשוב לה יותר מחייה שלה... אם נותרה תקווה כלשהי, היא היתה טמונה בהבטחות חסרות התקווה של האהבה."

"אם רוצים להרחיק בני אדם מהאנושיות שלהם, חשבתי לעצמי, להרוג את הצחוק זה מקום טוב להתחיל. מעולם לא הייתי חזקה בהיסטוריה, אבל הייתי בטוחה שחלאות כמו היטלר לא צחקו הרבה."

אבל, האם האנושות כל כך נהדרת? כן, יצרנו מדע, פילוסופיה, אמנות, מוזיקה, ספרים, תרבות, הסכמי שלום ומוסדות רווחה עבור אלה שאין להם. אבל עשינו גם את זה:

"זה כדור הארץ לפני שישים ושישה מיליון שנה. יפהפה, נכון? גן עדן. בתולי. האטמוספרה לפני שהרעלתם אותה. המים לפני שטינפתם אותם. האדמה שופעת חיים לפני שאתם, המזיקים, שיסעתם אותה כדי להשביע את התיאבון שלכם שלא יודע שובע."

"צמצמו את האוכלוסייה האנושית למספר בר-קיימא ואז ריסקו את האנושיות שבהם, משום שאמון ושיתוף פעולה הם האיום האמיתי על האיזון העדין של הטבע, החטאים שאין עליהם סליחה שהביאו את העולם על סף תהום. האחרים הגיעו למסקנה שהדרך היחידה להציל את העולם היא לחסל את התרבות. לא מבחוץ, אלא מבפנים. והדרך היחידה לחסל את התרבות האנושית היתה לשנות את הטבע האנושי."

ומה קרה כשהתברר שזרים הגיעו לכדור הארץ כדי לחסל את בני האדם?

בקלות רבה הכול מידרדר לאנרכיה. קל כל כך לזרוע בלבול ופחד וחשד. "הייתם מצפים שאויב משותף יכריח אותנו להתעלם מחילוקי הדעות הפנימיים ולהתלכד כנגד האיום ההולך וגובר. אבל אנחנו בנינו בריקדות. אגרנו מזון ואספקה וכלי נשק. גירשנו את הזר, את האיש מבחוץ. יסודות התרבות האנושית כבר החלו להיסדק."

המילים האלו כואבות יותר בהינתן המצב הנוכחי במדינה מאז אוקטובר הארור ההוא. במקום "ביחד ננצח" יש פילוג ושנאה וקיטוב. מדוע? מי מרוויח מזה? מי הוא הגורם שמלבה את זה כי זה משרת את המטרות שלו?

"באמת מגניב שבני האדם כבשו את כדור הארץ, המציאו שירה ומתמטיקה ואת מנוע הבעירה הפנימית, גילו שהזמן והחלל יחסיים, בנו מכונות גדולות וקטנות שלקחו אותנו לירח כדי לאסוף שם כמה אבנים או למקדונלדס כדי לשתות שייק תות-בננה. מגניב מאוד שפיצלנו את האטום והרעפנו על האדמה את האינטרנט ואת הטלפונים החכמים וכמובן את מוט הסלפי.

אבל הדבר הנפלא מכולם, ההישג העצום מכול והדבר האחד שאני מקווה שיזכרו אותנו בזכותו, הוא למלא בצמר פוליאסטר אידיאל קריקטורי ולחלוטין לא מדויק אנטומית של אחד הטורפים הקטלניים בטבע אך ורק כדי להרגיע ילדים קטנים." (מדובר בדובי פרווה למי שלא הבין...)

 

 

הגל החמישי

הגל החמישי – ריק יאנסי

כתר + מודן, 440 עמ'

"אנחנו כאן, ואז אנחנו לא, והעניין הוא לא כמה זמן אנחנו כאן, אלא מה אנחנו עושים בזמן הזה."

אני אוהבת ספרים אפוקליפטיים. העולם אחרי אסון גרעיני / נפילה של אסטרואידים / מגיפה קטלנית מבית היוצר של איזו מעבדה שאפתנית. קומץ בני האדם שנותרו מנסים לשרוד בעולם עויין ולא מוכר. אין חשמל, אין אספקה של אוכל לסופרמרקט השכונתי, אין דלק למכוניות, אין מקלחת, אין קולנוע או מסיבות, ואפילו לא כוס קפה חם. ועכשיו האנושות נבחנת: אילו התנהגויות ייעלמו ולעומתן מה יקבל חשיבות?

בספרות אפוקליפטית הדברים הם שחור לבן. יש מה שצריך לעשות כדי לשרוד, ויש מה שתחושה פנימית אומרת לך שאתה חייב לעשות כדי לשמור על צלם אנוש. והספר שואל אותך: איפה אתה במשחק הזה? איך אתה היית מתנהג?

אין כמו הקצנה של הדברים כדי להעמיד בפנינו שאלה, שאמורה להישאל על בסיס יומיומי: מה חשוב בעיניך עבור החיים שלך, מה מיותר.

חייזרים צופים בכדור הארץ במשך שנים רבות. אוספים מידע וחוקרים אותנו, יודעים איך אנחנו חושבים, לומדים את נקודות התורפה שלנו. ועכשיו הכול מתחיל. הגל הראשון – פעימה אלקטרומגנטית ששיתקה כל דבר חשמלי או אלקטרוני. אין טלפונים, אין תקשורת, אין דרך לדעת מה קורה. חצי מיליון איש נהרגים. הגל השני גל הלם שיוצר צונאמי. שלום לערי החוף. הגל השלישי הוא וירוס שמופץ על ידי ציפורים, ומשמיד כארבעה מיליארד איש. הגל הרביעי הוא גרוע יותר. הם נראים כמו בני אדם אבל הורגים אותנו. עכשיו כבר אי אפשר לסמוך על אף אחד, אי אפשר להתארגן ביחד. הבדידות הורגת את מי שה"משתיקים" לא מוצאים. 97% מאוכלוסיית העולם נכחדה בארבעת הגלים, ועכשיו מגיע הגל החמישי הנורא מכולם.

קאסי הולכת בדרכים, לבדה, מוצאת מקומות מחבוא, ומתייסרת עם ההבטחה שהבטיחה לאחיה, לבוא ולקחת אותו מהמקום שאליו נלקח על ידי מי שלכאורה ייצגו את הסדר והביטחון, אבל אולי אינם כאלה, ולהחזיר אותו אליה.     

הישרדות היא לא רק עניין של השגת אוכל ומים. הישרדות מחייבת למצוא בתוך עצמך את הנקודה האנושית. אחרי הגל השלישי, אבא של קאסי אסף ספרים מכל מקום שיכול היה למצוא אותם. בזמן שאחרים התרוצצו לאגור מזון, מים ונשק, הוא אגר ספרים כדי שכשזה ייגמר, אפשר יהיה לשקם את התרבות האנושית.

מי שמאבד את התקווה, מתחיל לגסוס. מי ששוכח את ההתחייבות לקיים הבטחות, את הדאגה לזולת, מאבד את צלם האנוש שבו. "ברגע שנחליט שלאדם אחד אין חשיבות, הם ניצחו."

הספר מתכתב עם "הדרך" של מקארתי, "כוכבי הכלב" של פיטר הלר, ועוד.

בשנת 1974 פורסמו תוצאותיו של ניסוי שנערך על ידי מילגרם. בניסוי זה נבדקה מידת הצייתנות של בני אדם לסמכות שמורה להם לעשות פעולות שבאופן הרגיל מנוגדות לערכיהם – ללחוץ על כפתור ולתת שוק חשמלי לאדם אחר. תוצאות הניסוי הפתיעו ואף זעזעו, מסתבר שכ-65% מהמשתתפים בניסוי נתנו שוקים חשמליים על פי הנחיית החוקר.

איך גורמים לאדם לפעול בניגוד למצפונו, ולהרוג אחרים באופן כה צייתני? הנאצים ידעו היטב את התשובה לכך.

יאנסי ממחיש את השאלה הזו באופן מצמרר. לא אכנס לפרטים כדי לא לקלקל למי שירצה לקרוא במתח ובעניין, כפי שהספר הזה אכן נקרא.