אקסלרוד

 אקסלרוד – שחר אריאל

הוצאת מ.מזרחי, 339 עמ'

 

את הספר הזה קראתי מהר, וממש נמנעתי מ"לבלוע" אותו עוד יותר מהר למרות שהוא מותח, מסקרן, שונה ויוצא דופן, פשוט כי לא רציתי לסיים אותו מהר מדי.

זהו ספר המוגדר בכריכה האחורית כ"ספר עתידני, המתרחש בעתיד הקרוב הנראה לעין". אני מאמצת את ההגדרה הזו. זה אכן ספר שמעורר מחשבה על המציאות בימינו.

יעקב אקסלרוד הוא בלש במשטרה, ש"נשרף" לפני כעשר שנים בחקירה מסוימת ומאז הוא מדשדש בשולי הקריירה שלו. באופן מפתיע דווקא הוא נקרא לנהל חקירת רצח סדרתי חריגה ומוזרה, כשמצוותת לו עוזרת שהיא בלשית חדשה במקרה החקירה הראשון שלה, מרים מגיאר.

ביום הקצר ביותר בשנה מנהלים יעקב ומרים את החקירה, מנסים להצליח להגיע אל הרוצחים בכל פעם לפני הרצח הבא ברשימה שלהם, ותוך כדי כך הם נתקלים במכשולים, או מעקפים, או הסחות דעת שמובילות לשבילי חקירה צדדיים שאינם קשורים, או אולי כן קשורים? לחקירת הרצח הסדרתי.

יש כאן כמובן את המוטיבים הבסיסיים של ספר חקירה בלשית, לרבות הבלש העייף והמרופט (והבודד) ששותה יותר מדי ויסקי משחק פוקר דרך המחשב וישן על הספה בסלון. אבל אם חשבתם שזהו ספר בלשים שגרתי, תחשבו שוב.

יש כאן מתח מובנה בין האנושי לעל-טבעי, תוך שילוב של מוטיבים מהמיסטיקה היהודית קבלית. אין ספוילר כי זה נודע לנו ממש בהתחלת הספר, הרוצחים הסדרתיים הם מלאכים. מדוע מלאכים מסתובבים עם רשימת חיסול ומדוע בכלל מלאכים נשלחים לחסל אנשים?

וגם אם נניח שהקורבנות הם לא אנשים תמימים וישרי דרך, מדוע דווקא את אותם עשרה שברשימה?

מה יודעים המלאכים על המשימות שלהם, מה הם יודעים או לא יודעים מעבר לרשימה ולמשימה?

מדוע הם מחכים כל הזמן שאקסלרוד ייזכר במשהו?

האם יש קשר בין החקירה הנוכחית לחקירה הקודמת שהוא ניהל?

וכמה עמוק מגיעה השחיתות?

הספר כתוב כמו תסריט, הדיאלוגים נכתבים עם שם הדובר ונקודתיים, ובסוף כל פרק מקבלים "קאט".

זה מאפשר או מעורר תהליך מאוד מזורז של הפעלת הדימיון ממש לראות בעיני רוחנו את מה שאנו קוראים.

זה ספר שבעצם מדבר על בחירות שאדם עושה בחייו, על הערכים שלאורם הוא מתקיים, על הסדר החברתי הלא לגמרי תקין (שקיים גם בעולמנו שלנו..), וכל זה בעטיפה של ספר מתח מרתק עם רפרנס לעולמות תוכן מרתקים.