נקמתה של מספר שבע + גורלה של מספר עשר

 נקמתה של מספר שבע – פיטקוס לור

גורלה של מספר עשר – פיטקוס לור

כנרת

הספרים החמישי והשישי בסדרת בני לוריאן, ההרפתקאה נמשכת. טוב, לא בדיוק 'הרפתקה", יותר תהפוכות קשיים וצרות שעוברים על הצעירים והצעירות המהווים את "הגארד", האחרונים מבני כוכב לוריאן ששרדו, נמצאים בכדור הארץ. נותרו חמישה מתוך העשרה, כשאחת מהם שבויה בידי המנהיג הרצחני של המוגדוריאנים, כך שהארבעה צריכים איכשהו להילחם ולנצח את כל הצבא המוגדוריאני האכזרי. בהחלט מעטים נגד רבים. מה גם שמשום מה השלטון, וה-FBI משתפים פעולה עם המוגדוריאנים.

אני לא אמשיך לספר את העלילה כדי לא לספיילר, אבל אציב את מה שבעיני עולה בסדרת הספרים הזו כאחת התמות המרכזיות, ואשר יש לה משקל ומשמעות גם עבורנו, הארצנים שלא צריכים להילחם בחוצנים (אם כי יש לנו כמה רעים משלנו).

הנה השאלה.

איך מבדילים בין "משיח שקר", שמבטיח חיי נצח כשבעצם הוא רוע שמתחפש, לבין מסרים רוחניים של אמת, שאמנם יש בהם משום תכתיב של דרך וכללים, אבל אלו חוקים טבעיים ונכונים?

וגם, איפה עובר הגבול בין אינדיבידואליזם, ומתי מבחינים שזה הפך להיות קיצוני, לבין קהילתיות שהיא תומכת, הולכת בדרך הטבע, ומאפשרת לבני האדם לשגשג בתוכה על פי תכונותיהם ויכולותיהם, לבין קהילה שהיא חונקת את האינדיבידואל ומציבה מנהיג שהוא משכמו ומעלה ואשר חייבים לציית לו.

כל אחד ועולם האסוציאציות שלו בהקשר לשאלה הזו.

חושבים שזה נורא ברור?

אם זה היה כל כך ברור ומוגדר, לא היו שבתאי צבי, גואל רצון, ג'ים ג'ונס, דויד כורש, ועוד ועוד.

אם זה היה כל כך ברור, אז לא היו ויכוחים האם אנשים דתיים הם שטופי מוח שמאמינים בקיומו של "חבר דמיוני" ומכפיפים את החיים שלהם להוראות של מישהו שקורא לעצמו רב, או שהם אנשים רוחניים שחיים באופן שמבקש ליישם תובנות רוחניות עמוקות מאד על החיים אל תוך הקיום היומיומי שלהם ולשם כך הם מיישמים בחיים שלהם כללים וחוקים שנועדו לקדם את העבודה הרוחנית ואף נעזרים באנשים שהלכו עוד כברת דרך בהבנה הזו.

האם השמש נעה סביב כדור הארץ או ש"בכל זאת נוע תנוע"? אז מה שרבים חושבים הוא לא בהכרח הנכון, ומה שחושב אדם "מחוץ לקופסה" של המיינסטרים גם הוא לא בהכרח נכון אבל – וכאן אני חוזרת לשאלה מלמעלה, איך יודעים?

טוב, השאלה הזו לא באמת מוצבת בספרים האלה, לא נדרש להתמודד איתה בתוך סדרת ספרים שמציבה קו ברור מי ה'טובים' ומי ה'רעים' אבל כן היא עולה מתוך התכנים של הספרים, לפחות בעיני, וזה מה שהופך אותם, בעיני, לספרים שהם לא רק ספרים כייפיים על חייזרים בעלי "מורשות" שזה משהו כייפי במיוחד שהיינו רוצים שיהיו לנו: היכולת לייצר אור וחום תוך חסינות מאש ומכוויות, טלקינזיס, כוח פיזי, מהירות, רפלקסים, סיבולת ויציבות מוגברים, שמיעה מוגברת, יכולת ליצור ולשלוט באש, יכולת ליצור קרח (וחרבות קטלניות מקרח, אנחנו לא מדברים על שייקים וקפה קר, כן?), יכולת לעוף, יכולת ריפוי. כל זה שם וזה כייפי, אלא שאלו בעיני גם ספרים שמציבים שאלות שאפשר לחשוב עליהן אם רוצים.

זה לא "הארי פוטר" עם כל העומקים והרבדים, אבל זה כן רווי באופל ובאור.

לינק לסקירות ספרים קודמים בסדרה:

אני מספר ארבע - הראשון בסדרה

כוחה של מספר שש - השני בסדרה

המפלה של מספר חמש - הרביעי בסדרה

נלחמים כאחד - השביעי בסדרה