אהוב המוות – בוריס אקונין
ידיעות
ספרים – עליית הגג, 388 עמ' כולל הערות ונספח
התשיעי
בסדרת "תיבת פנדורין" המספרת על אראסט פטרוביץ' פנדורין, אשר חוקר מקרי
רצח ופותר תעלומות.
הספר
נפתח בפתיח הקבוע לסדרה:
לזכר
המאה התשע-עשרה
שהספרות
בה הייתה גדולה,
האמונה
בקדמה – חסרת גבולות
והפשעים
בוצעו ופוענחו בחן
ובטוב-טעם
אבל
הספר הזה שונה משמונה הקודמים לו, בכך שהוא מסופר דרך עיניו של סנקה סקוריקוב המכונה
"סקוריק" על ידי חבריו לכנופייה. וכל פרק זכה לכותרת "איך
סנקה..." (עשה כך או כך). למעשה, רק בעמ' 122 אנחנו פוגשים לראשונה את
פנדורין.
התחלתי
לקרוא את הספר לפני ה- 7 באוקטובר (2023), ובמשך כחודש וחצי לא יכולתי לקרוא ספר,
כך שהקריאה בו התמשכה ונסחבה. בשל הנסיבות החיצוניות קצת קשה להגיד אם זה הספר או
הנסיבות, אבל אני חושבת שגם וגם.
הסדרה
הזו כל כך טובה, שכל ספר נקרא בשטף ובעניין, ותמיד מעבר לפתרון התעלומה הקורא יוצא
נשכר עם הבנות תובנות ומחשבות.
אבל
הספר הזה, הוא חריג לסדרה, ולטעמי פשוט פחות טוב, פחות מוצלח.
פחות
אדבר על מה שקורה בו, יש בו הרבה רציחות, אוצר סודי ועצום, הרבה תככים ומלחמות בין
כנופיות אכזריות בשכונות הקשות של מוסקווה.
הפתרון
של התעלומה קצת פחות אלגנטי בעיני מאשר בספרים האחרים בסדרה.
כן
אפשר להפיק ממנו תובנה אחת יפה, שכל אדם יכול לשנות את מסלול חייו, ללמוד דברים
חדשים ולבחור בטוב.
אבל אם
הולכים על הסדרה הזו, אז מבחינתי זה הספר שפחות תפסידו אם תוותרו עליו. יש בסדרה
הזו מספיק ספרים אחרים ונהדרים, חלקם כבר נסקרו בבלוג הזה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה