זן ואמנות ניקיון הבית והלב – שוקיי מצומוטו
הכורסא
הוצאה לאור, 157 עמ'
איזה
ספר מקסים ומתוק. נזיר בודהיסטי ממנזר בטוקיו, כותב על אורח החיים של הנזירים,
שכרוך בהרבה עבודות ניקיון, במקדש, באולם המרכזי, חדרי הרחצה, הגנים. לא כי מלוכלך
אלא כדי להעלים את העגמומיות מליבם. זהו תירגול סגפני לטיפוח התודעה.
בבודהיזם
מאמינים שדברים קיימים לא לכשעצמם, אלא כיוון שכל הדברים מתייחסים זה לזה וקשורים
זה בזה. כך גם בני האדם. האנשים והדברים בחיינו עושים אותנו למי שאנחנו. לכן,
"מי שאינם מכבדים חפצים, אינם מכבדים בני אדם".
הספר
נפתח בפתיח שבו מסביר שוקיי את העקרונות הבסיסיים, מה המשמעות העמוקה של סדר
וניקיון ואיך זה משפיע על ניקיון התודעה, מה הרעיונות הבסיסיים של סדר וניקיון, מתי
לנקות ולסדר, לאוורר את החדרים, לגוון את המטלות, לעשות הכול באופן ראוי.
אהבתי
את ההסבר מדוע לא לדחות דברים למחר. לרכז את כוחותינו בכל יום כדי שלא יעלו חרטות,
לא להתאבל על העבר ולא לדאוג לגבי העתיד. כמה זה מדכא להתעורר ליום חדש כשמטלות
האתמול עדיין מחכות לנו? עד כמה עבודת הניקיון והסדר היומיומי קשורה ל"להיות
כאן ועכשיו"!
בכל
פרק מתייחס שוקיי לחלקים מסוימים בבית, מסביר איך לנקות אותם, אילו בגדים או חפצים
משמשים לכל סוג של ניקוי. זה לא הפרטים שבאמת חשובים, וחייבים להודות שזה לא בדיוק ישים 1:1 לחיים בעולם מערבי עם המירוץ להספיק מיליון דברים כל יום, כמו עצם תשומת הלב לפרטים.
אנחנו לא נלבש גלימות סאמווה לצורך ניקיון הבית, אבל אולי כן כדאי להחליף את בגדי
העבודה המחויטים לבגד שמיועד לעבודת הניקיון? ושיהיה זה בגד נקי ונעים! ובאמת להשתדל שמה שאנחנו עושים ייעשה עם תשומת לב ועם שמחה.
כן, אני יודעת, להתמלא בשמחה זה לא בדיוק מה שעולה בדעתנו כשאנחנו חושבים על ניקיון השירותים, אבל אני כן חושבת שמהרבה בחינות זה עניין של תירגול תודעתי, של הסיפור שאנחנו מספרות לעצמנו על הדברים שאנחנו עושות. לפני הרבה שנים החלטתי (החלטה לא לגמרי מודעת אבל כן מנוסחת) שלעשות כביסה זה דבר כייפי, לתלות את הכביסה זה כמו מדיטציה, ולהוריד כביסה יבשה ולקפל אותה זה משהו שאפשר לעוף איתו. אז זה מה שקורה כשאני מטפלת בכביסה, במקום "אוף".
מה שעולה
מהדפים, מה שחשוב, הוא ההבנה של ההיבט העמוק של עבודת הניקיון. אנחנו לא מנקים את
החלונות כדי שלא יהיו מלוכלכים או כדי שהאורחים יראו שניקינו, אנחנו מנקים כי
"זכוכית היא הסמל המובהק של שקיפות ואי-היאחזות. אם חלונות ביתכם יהיו עכורים
או מאובקים, תודעתכם אף היא תתערפל. התורה הבודהיסטית מדגישה את חשיבות ניפוץ
העדשה המטושטשת של ה"עצמי" והתבוננות בעולם הסובב אותנו כפי שהוא באמת.
ראו וקבלו את הדברים כפי שהם. תרגול הדרך הזאת יסייע לכם להגיע להארה."
זה
פשוט נפלא לנקות את הבית עם התפיסה הזו, שמעניקה ערך משמעות ומשקל לפעולה, שאיננה
עוד סתמית ושייכת לתחום ה"צריך" אלא שייכת לתחום של ערך וחשיבות.
בסיום
מתייחס שוקיי לחשיבות של ארגון החפצים, לבחון היטב אם באמת זקוקים לכל חפץ בטרם
שנרכוש אותו, ולאחר שרכשנו, למצוא לו מיקום בבית, שאליו הוא יחזור מיד בסיום
השימוש בו. "חישבו על ביתכם כעל אלגוריה לגופכם. התמידו בניקיונו
היומיומי."
איזו
תודעה שלווה ונעימה עולה מתוך הדפים שבספרון הקטן והנפלא הזה.
