יום חמישי, 23 במאי 2013

דברים מוזרים קורים

דברים מוזרים קורים – קלי לינק

הוצאת בבל, 258 עמ'.



הספר מורכב מ-11 סיפורים. כפי שמבטיח שם הספר, קלי לינק אכן מקיימת. דברים מוזרים בהחלט קורים בסיפורים שלה. איש מת שולח מכתבים לאשתו, חייזריות בלונדיניות פולשות למנהטן, זוג בירח דבש משתתף בתחרות יופי אפוקליפטית, בלשית צעירה ניזונה מחלומות של אנשים, ילדה נעלמת כדי להתחבר אל הוריה הרחוקים, נערה יחפה עושה מסע ארוך ומדמם אל מלכת השלג כדי לחפש את אהובה שנעלם.
הסיפור 'מסעות עם מלכת השלג' ממשיך ללכת איתי הרבה לאחר שסיימתי לקרוא את הספר. הנערה ההולכת יחפה בדרכים, שברי זכוכית נתקעים ברגליה והיא מדממת והולכת. "חלק ממך כל הזמן נוסע מהר יותר, כל הזמן נוסע קדימה. אפילו כשאת נעה, זה אף פעם לא מספיק מהר כדי שהחלק הזה יהיה מרוצה." והנערה הזו היא כל אישה בעולם המודרני, מסובכת עם הפער בין האגדות למציאות. "גבירותי." פונה אלינו המספרת "האם עלה על דעתכן שאגדות אינן מתחשבות בכפות הרגליים?" והיא מזכירה לנו את בת הים הקטנה שויתרה על זנבה תמורת אהבה, הילדה שנעלה את נעלי הריקוד האדומות המקסימות שלא חדלו לרקוד עד שנאלצה לגדוע את כפות רגליה, ועוד. לינק משחקת עם אגדות הילדים ומחדירה מסר חד כדוקרן קרח.
הסיפורים סוריאליסטים, כתובים היטב, ומשלבים מרכיבים של ספרי מסתורין, מתח ואימה עם מרכיבים של אגדות ילדים, מדע בדיוני. המוח של קלי לינק מסתובב באזורים מוזרים ביותר.
הסיפור "מים מגב של כלב שחור" גרם לי לעצור ולשאול "מה ל---?!" וזה הסיפור השני. בערך במחצית הספר הפסקתי לקרוא לכמה חודשים, ואז חזרתי להמשך הקריאה.
הסיפור "נשף הניצולים או המסיבה של דונר" הזכיר לי את הסרט הניצוץ. ג'ק ניקולסון מסתובב במסדרונות עם העיניים המוטרפות שלו, ואי אפשר להפסיק לצפות בו למרות האימה המלווה את הסרט, אימה שאין לה שם, ולעתים זוועות שאינך רוצה לראות.


וזה הבהיר לי את מהות התחושה שמלווה את קריאת הסיפורים. הקריאה בספר נעה בין ההנאה מהמשפטים השנונים, מהפסקאות המנוסחות היטב, להפתעה, לאי-נוחות, לרתיעה, לצמרמורת שעוברת בגווך, לתחושה שאתה רוצה להפסיק לקרוא אבל לא יכול.
השילוב של אגדות ילדים לתוך הסיפורים מחצין את המסר הלא-ילדותי החבוי בהם. נסיך שמחפש את זו שנעל הזכוכית הקטנה תתאים לרגלה? זה לא חדש לכשעצמו, אבל לינק מיטיבה לעצב את המוזרות התת-מודעת שמדשנת את אגדות הילדות שהן בהחלט לא-תמימות, לתוך סיפורים ששואלים אותך: ובכן, כמה מהחלומות שקיווית כילד, אכן התגשמו? האם הזוגיות שלך, או של האנשים סביבך היא "מאז הם חיו באושר ועושר"? ואם לא, מה גרם לך, אישה, כל אישה שהיא, לקנות את כל הסיפור הזה של "מאז הם חיו..." ולחפש אותו כל חייך? במי האשמה, בסיפורים, בדברים המוזרים שקורים, כי אלו הם החיים?
זה לא ספר נעים ונינוח לקריאה, כפי שכבר אפשר להבין. לפעמים חשתי שהספר הזה הוא כמו טיפול בשן כואבת. עסק כואב, לא נעים, אבל הכרחי. ברונו בטלהיים חשף ב "קסמן של אגדות" את תפקידן העיקרי של האגדות בכל התרבויות מאז ומעולם, קלי לינק יוצאת למסעות הזויים כדי לממש את המטרות האלה. להתמודד עם ערכים חברתיים, עם הפחדים, ולצאת למסע הרפתקאות אישי.
אז האם אני ממליצה על הספר? נלחמתי עם הספר הזה כשנה. זה משוגע, זה שנון, זה חכם, זה מפחיד, זה מזוויע, זה סוריאליסטי, זה מצחיק, זה מוזר, זה חכם, בקיצור, זה כל מיני דברים.
והנה כמה דוגמאות לטירוף, לשנינות, להרפתקאות, לפחדים:
"מעולם לא הסבירו לבלשית הצעירה מדוע אמא שלה עזבה, למרות שזה בטח היה כדי לעשות משהו חשוב מאד. ייתכן שהיא מתה. למות זה מספיק חשוב – זה כמעט נסלח."

"הכרתי מישהו שבעוגיית המזל שלו היה כתוב, "החיים שלך נראים כרגע כמו רכבת הרים. אבל אל תדאג, זה תכף ייגמר." מה זה אמור להביע?"

"יש לי רוח רפאים," לואיז מתוודה.
"את מוכנה לשאול אותה משהו?" גלוריה אומרת. "תשאלי אותה איך זה להיות מתה. אני מעדיפה לדעת משהו על מקומות לפני שאני מגיעה אליהם. לא אכפת לי ללכת למקום חדש, אבל אני מעדיפה לדעת מראש איך זה הולך להיות. אני מעדיפה שיהיה לי איזשהו מושג."

אין תגובות: