הים האינסופי – הספר השני בסדרת הגל החמישי – ריק יאנסי – 292 עמ'
הכוכב
האחרון – הספר האחרון בסדרת הגל החמישי – ריק יאנסי 314 עמ'
הוצאת
כתר-מודן.
הספרים השני והשלישי בטרילוגיה "הגל החמישי" שסקירה של הספר הראשון נמצאת כאן: הגל החמישי
איך
מחסלים 7 מיליארד בני אנוש? (בהנחה שאתם חייזרים שרוצים להשתלט על כדור הארץ
היפהפה שלנו?) – מכחידים את אנושיותם.
זו
טרילוגיה על עולם עתידני אפל ומייאש, שבו "האחרים" מנסים לחסל את התקווה.
מה לא
עושים? לא מפילים פצצה שתשמיד את כל האנושות כי זה ישמיד גם את האפשרות לחיים על
פני הפלנטה. עושים מהלכים מתוחכמים של חמישה גלי הדף.
הגל
החמישי הוא המסוכן והמתעתע מכולם.
כי
"הם" יוצרים מצב שבו אינך יודע אם מי שמולך הוא בן אנוש או
"אחר", או "נגוע".
ואז
בני האדם אינם יודעים על מי לסמוך ועל מי לא. מסוכן לרחם ולעזור למי שמולך שעלול
להתברר כמלכודת מוות.
הספרים
נקראים בשטף, יש הרבה אקשן ופחד ואומץ ומלחמות ובריחות ומחבואים והישרדות קשוחה.
אבל מה
שאני אוהבת בספרי דיסטופיה הוא השאלה שמסתתרת בבסיסם. מה אנושי? מה המשמעות של הקיום?
האם יש משמעות לאיך חיית ואיך מתת?
"רינגר"
נזכרת באביה, שכשהכול התחיל וכולם התרוצצו לאסוף מזון וחפצים שיסייעו להישרדות,
הוא הסתובב בספריות ואסף ספרים כדי שכשהכול ייגמר, יישאר הידע האנושי, היצירה
האנושית.
מה
החשוב?
אספתי
קצת ציטוטים שמבטאים את החשיבה של הספר. אין חשש לספוילר.
"אין
תקווה בלי אמונה, אין אמונה בלי תקווה, אין אהבה בלי אמון, אין אמון בלי אהבה. תוציאו
גורם אחד ובית הקלפים האנושי יקרוס." "בלי אמון אין שיתוף פעולה. ובלי
שיתוף פעולה אין התקדמות ואין קדמה. ההיסטוריה נעצרת."
"היא
הבטיחה משהו. הבטחה חסרת תקווה, התאבדותית, לאדם היחיד עלי אדמות שעדיין היה חשוב
לה – שהיה חשוב לה יותר מחייה שלה... אם נותרה תקווה כלשהי, היא היתה טמונה בהבטחות
חסרות התקווה של האהבה."
"אם
רוצים להרחיק בני אדם מהאנושיות שלהם, חשבתי לעצמי, להרוג את הצחוק זה מקום טוב
להתחיל. מעולם לא הייתי חזקה בהיסטוריה, אבל הייתי בטוחה שחלאות כמו היטלר לא צחקו
הרבה."
אבל,
האם האנושות כל כך נהדרת? כן, יצרנו מדע, פילוסופיה, אמנות, מוזיקה, ספרים, תרבות,
הסכמי שלום ומוסדות רווחה עבור אלה שאין להם. אבל עשינו גם את זה:
"זה
כדור הארץ לפני שישים ושישה מיליון שנה. יפהפה, נכון? גן עדן. בתולי. האטמוספרה
לפני שהרעלתם אותה. המים לפני שטינפתם אותם. האדמה שופעת חיים לפני שאתם, המזיקים,
שיסעתם אותה כדי להשביע את התיאבון שלכם שלא יודע שובע."
"צמצמו
את האוכלוסייה האנושית למספר בר-קיימא ואז ריסקו את האנושיות שבהם, משום שאמון
ושיתוף פעולה הם האיום האמיתי על האיזון העדין של הטבע, החטאים שאין עליהם סליחה
שהביאו את העולם על סף תהום. האחרים הגיעו למסקנה שהדרך היחידה להציל את העולם היא
לחסל את התרבות. לא מבחוץ, אלא מבפנים. והדרך היחידה לחסל את התרבות האנושית היתה
לשנות את הטבע האנושי."
ומה
קרה כשהתברר שזרים הגיעו לכדור הארץ כדי לחסל את בני האדם?
בקלות
רבה הכול מידרדר לאנרכיה. קל כל כך לזרוע בלבול ופחד וחשד. "הייתם מצפים
שאויב משותף יכריח אותנו להתעלם מחילוקי הדעות הפנימיים ולהתלכד כנגד האיום ההולך
וגובר. אבל אנחנו בנינו בריקדות. אגרנו מזון ואספקה וכלי נשק. גירשנו את הזר, את
האיש מבחוץ. יסודות התרבות האנושית כבר החלו להיסדק."
המילים
האלו כואבות יותר בהינתן המצב הנוכחי במדינה מאז אוקטובר הארור ההוא. במקום
"ביחד ננצח" יש פילוג ושנאה וקיטוב. מדוע? מי מרוויח מזה? מי הוא הגורם
שמלבה את זה כי זה משרת את המטרות שלו?
"באמת
מגניב שבני האדם כבשו את כדור הארץ, המציאו שירה ומתמטיקה ואת מנוע הבעירה
הפנימית, גילו שהזמן והחלל יחסיים, בנו מכונות גדולות וקטנות שלקחו אותנו לירח כדי
לאסוף שם כמה אבנים או למקדונלדס כדי לשתות שייק תות-בננה. מגניב מאוד שפיצלנו את
האטום והרעפנו על האדמה את האינטרנט ואת הטלפונים החכמים וכמובן את מוט הסלפי.
אבל
הדבר הנפלא מכולם, ההישג העצום מכול והדבר האחד שאני מקווה שיזכרו אותנו בזכותו,
הוא למלא בצמר פוליאסטר אידיאל קריקטורי ולחלוטין לא מדויק אנטומית של אחד הטורפים
הקטלניים בטבע אך ורק כדי להרגיע ילדים קטנים." (מדובר בדובי פרווה למי שלא
הבין...)
