מעגל אבנים

 מעגל אבנים – ג'ואן דאר למברט

הוצאת מטר, 370 עמ'

 

תיאור החיים בתקופה הפרה-היסטורית כשבני האדם חיו בשבטים קטנים שנדדו בעולם רווי סכנות אך גם רווי יופי אדיר. הספר מחולק לשלושה חלקים המתארים שלוש תקופות פרה היסטוריות, חלק ראשון עמק השבר האפריקני הגדול לפני מיליון עד מיליון חצי שנים, חלק שני מן השבר האפריקני עד לחופי ים סוף לפני חמש מאות אלף עד מאתיים אלף שנה, חלק שלישי הרי הפירנאים בין צרפת לספרד לפני חמישים אלף עד שלושים אלף שנה.

תיאור של חיי היומיום של בני האדם, אם אפשר לקרוא להם כך, אבות האנושות שהיו קרויים בשמות "הומו האביליס", "הומו ארקטוס", "הומו סאפיאנס", "קרו-מאניון", ניאנדרטלים, לפני כל אותן שנים.

אבל זה הרבה יותר מזה.

זה תיאור של עולם שבו בני האדם חיים בשבטים ואחווה ביניהם, עם הטבע, עם העולם. החושים שלהם ערניים להריח ולראות ולחוש את הסובב אותם, מה הצומח האכיל ומה רעיל, איך מרגישים האנשים בשבט. אלו אנשים של שלום. בראש השבט נמצאת "האישה החכמה", שמחוברת ל"אמא", שהיא אמא אדמה, אבל גם יותר מזה. היא כל מה שקרה, וכל מה שיקרה, שעה שהשמש תזרח ותשקע, היא האהבה שמקשרת בין כולם, התקווה שמפעמת בהם כשנולד תינוק, השמחה בבוא הגשמים, האושר למראה פרי בשל או ציפור ססגונית או פרח. היא הצער שלהם בעת מחלה, יגונם בעת שיקיריהם נלקחו מהם במותם היא התבונה והידע והאהבה.

וכך הספר נפתח בעמוד הראשון, במבוא:

"שנים רבות חיינו בשלום זה עם זה ועם החיים הסובבים אותנו. זכינו לכך משום שהלכנו בדרכי האם, דרכי השלום והאהבה. בכל שבט היתה אישה חכמה שלימדה את בתה, או את בת אחותה, את אורחות האם. היא העבירה את הידע שלה לדור הבא. כך היה הדבר מאז ועד עתה, בכל שנות קיומנו."

תיאורי הטבע והנוף הבראשיתי, מלאי הוד ועוצמה, ובתוכם זינה הראשונה מביטה בעולם הפרוש לרגליה, עצים, עמקים, ביצות, מדרונות טרשיים, נהרות ואגמים, השמש הזוהרת על כל עלה ופרח וזלזל . האור ממלא אותה והיא אומרת לעצמה "הכול – אחד הוא".

והאלימות הנוראית שחודרת לעולם כאשר הגברים מתנתקים מהחיבור לשבט, לכיבוד האישה החכמה, ומתחילים לרצות לשלוט בכול. לקרוא את הספר הזה בימים של מלחמה אכזרית, ממלא את הלב בצער רב כי התיאורים של העתיד לבוא (מבחינת הדמויות בספר) הם בעצם התיאורים של חיינו בעולם המודרני.

אך גם בתקווה. כי הספר מתווה את הדרך לשוב חזרה אל החיבור לכל הקיים, לכבוד לכל יצור חי, אל המקצב של החיים שפועמים בכול, בכל עלה חרק או בעל חיים רעב, בשמש בירח, במים, כל טיפת גשם, הכול אחד. גם הניגודים שבין נשים וגברים, חושך ואור, נוזל ומוצק, שקט וסערה, הכול אחד משום שאין דבר זולת תנועה בלתי פוסקת שהיא דוממת לגמרי כשם שהיא מתנועעת ורוקדת.

"וכאשר תסתיים תקופת האלימות תחזור 'אמא' על נפשם של כל בני האדם. יקום לתחייה עולמה של האלה, אם כל חי".