הספר האדום

הספר האדום – אסף ענברי

ידיעות אחרונות ספרי חמד, 286 עמ'

 

כריכה אחורית:

אמצע המאה העשרים. המלחמה הקרה. היהודים מקימים מדינה, וצריכים לבחור צד.
הבחירה בין ברית המועצות לבין ארצות הברית תקבע את דמותה של החברה הישראלית: האם זו תהיה חברה סוציאליסטית, אידיאולוגית, מגויסת – או חברה קפיטליסטית, מערבית, בורגנית. 
זהו סיפורם של שלושת אדמו"רי השמאל הישראלי – יצחק טבנקין, מאיר יערי ומשה סנה – באותן שנים גורליות. ביד אמן ובפרוזה דקה כבסיפור המקראי, משרטט אסף ענברי את פועלם ואת נפשם השסועה, המתייסרת בין חלומותיהם המשיחיים על גאולת האדם לבין ההתפכחות הכואבת והמרה מהקומוניזם הסובייטי; בין מסירות לרעיונות נאצלים לבין קנאות חשוכה ולעתים אף רודנות בחיי היום-יום. 

 

סקירה:

ספרי היסטוריה הם לא כוס הקפה שלי. ובכל זאת גמעתי את הספר הזה תוך יומיים. בדרך כלל אני לא מאלה שמסתכלים אחורה, היסטוריה של מה שקרה פחות מעניינת אותי מספרי מד"ב ופנטסיה שמדברים על מה שיקרה, על מה שיכול לקרות, על מה שקרה במציאות אלטרנטיבית. מבחינתי היום הוא היום הראשון של שארית חיי ואין לי נטיה של אשת לוט להסתכל אחורה.

ובכל זאת, הספר כבש אותי. אסף ענברי הצליח לרקום סיפור מותח ומרתק משלוש הדמויות שהיו עמודי תווך של השמאל הישראלי, יצחק טבנקין, מאיר יערי ומשה סנה. גם בן גוריון נמצא שם ועוד אנשים (שחלק מאיתנו מכירים בעיקר בתור רחובות..), שנאבקים להקים מדינה, שנאבקים על האידיאולוגיה שמבחינתם מחויבת להיות בבסיס המדינה שתקום, וכמובן שהם גם נאבקים במאבקי כוח קטנוניים של פוליטיקאים שואפי כוח. אבל חוץ מזה ענברי חושף אותנו גם לצפונות ליבם, להיסטוריה הפרטית שלהם, לתשוקות הכמוסות ולכאבים הכמוסים.

דור המייסדים הגיע ממשפחות דתיות, שושלות חסידיות נחשבות, אבל הם בעטו בדת והיו "חילונים אדוקים", ורצו להגן על ילדיהם מפני חשיפה לדת היהודית, אבל, כמו שאמר חזן "רצינו לגדל אפיקורסים, וגידלנו עמי ארצות" (עמ' 223).

אני לא הצלחתי להסיק אם ענברי מלגלג על הקיבוצים עם ההגזמות שלהם- ועידה שלמה של הקיבוץ הארצי הוקדשה לשאלה הנכבדה, האם לאפשר לחברים לקבל קומקום חשמלי לחדרים שלהם. או שהוא דווקא מכבד ומזכיר לנו את העובדה שהקיבוצים היו אלה שעמדו בחזית, בכל החזיתות, יישבו את הארץ כדי לקבוע עובדות לקראת החלטת החלוקה ואיישו את הפלמ"ח והצבא הצעיר.

מה שאפשר לומר בסיכומו של דבר הוא, שבחיי לא ברור באיזה נס קמה כאן מדינה יהודית, אבל היא קמה בדם ואש ותימרות עשן, והיא קמה על חלומות שלפעמים סתרו זה את זה, והיא קמה על מציאות קשה ובלתי אפשרית, וככה היא גם ממשיכה.

דבר אחד שפגם בעיני בספר, הוא היעדר כל ציון של תאריכים. מפורטים אירועים היסטוריים ואין שום תאריך, כביכול הסופר יוצא מהנחה שלכולנו ברור מתי קרו הדברים שהוא מספר עליהם, ולא כך הדבר. 

ומילה אחרונה על הכריכה. במילה אחת- נהדרת. פשוט יפהפייה, ומעבירה את המסר של הספר.