שלך, סנדרו – צבי ינאי
כתר,
345 עמ'
הספר מתאר את קורות משפחתו של צבי ינאי, בשנות ה-30 ובשנות ה-40 של
המאה ה-20, כפי שהם משתקפים בתשעים המכתבים שכתבה סבתו, לואיזה גלמבוש, לבתה, היא
אמו של ינאי, יוצי גלמבוש, "מכתבים שעוסקים בפכים הקטנים של החיים, בדאגות,
במצוקות, בתקוות ובאכזבות, במכתבים שכתב אביו של ינאי, קלמן טוט, לאשתו
יוצי, בהתכתבות בין יוצי לאחיה, שאול ינאי, ובמכתבים מקרובי משפחה נוספים. מכתבים
אלה מצוטטים במכתביו של צבי ינאי אל אחיו האובד רומולו בנוונוטי, שבהם הוא מספר
לאח את תולדות משפחתו, תוך שהוא מלווה את הציטוטים בפרטים היסטוריים משלימים,
בזיכרונות שלו מאותה תקופה ובמחשבותיו על תוכן המכתבים שציטט. [מתוך: ויקיפדיה].
מה
אין שם בספר הזה. כל מה שקורה במשפחות, מה שקורה בין בני זוג, ציונות
רביזיוניסטית, שואה. ומה קורה לאיש ימין בישראל המפאיניקית של תחילת שנותיה,
והתנצרות של הילדים, וחזרה ליהדות בסיום מלחמת העולם השניה, וילד שהוא עולה חדש
שרוצה להיטמע, ואח אובד שנמצא ושוב נעלם, והכול הולך ומתגלגל כמו חקירה בלשית
שינאי עושה באמצעות צרור המכתבים שנשמרו, תחקירים היסטוריים והסקת מסקנות. והשפה שבה
היו כותבים פעם, וואו.
"אנשים פשוטים לא עובדים בשירות ההיסטוריה
והכבוד, אלא למען שגרת יומם." אומר ינאי (עמ' 254). ההיסטוריה נכתבת בדרך כלל
מנקודת המבט הגלובלית, הכללית, הגדולה, מנקודת המבט של המצביאים והמנהיגים, ובעיקר
מנקודת המבט של המנצחים. ובדרך כלל זו תהיה נקודת מבט גברית, ולבנה.
אבל האנשים הפשוטים, אלה שחיים למען שגרת יומם,
אוהבים, עובדים, מטפלים במשפחתם, מסדרים ענייניהם, הם האנשים שיוצרים את המצע שעל
גבו ההיסטוריה נעשית.
ינאי מתאר את התקופה שהחל משנת 1929 שבה נפגשו
הוריו בהונגריה, רקדנית יהודייה בת 17 וזמר אופרה הונגרי ונוצרי בן 36, לאורך שנות
נדודיהם באיטליה, הולדת ארבעה ילדים שמפוזרים בין משפחות אומנות, השתלטות הנאציזם
באירופה וגם באיטליה. את המאורעות הגלובליים שמתרחשים באירופה הפצועה הוא פורט
באמצעות הפרטים הקטנים של חיי היומיום של האנשים הפשוטים, הוריו, סבתו, ושאר קרובי
משפחה. באופן מיוחד נוגעת ללב הסבתא, שנותקה מבתה ולמעשה לעולם לא תפגוש אותה ולא
את נכדיה הקטנים.
התחקיר שינאי עורך באמצעות צרור המכתבים שנמצא,
הופך לסיפור חיים מרתק, ולא בהכרח מדויק באופן אובייקטיבי. הספר מסתיים בהיעלמו של
רומולו ללא שהשאיר כתובת ולא ברור אם הוא עדיין בחיים. לא ברור אם אכן היה רומולו
כזה שאליו הספר נכתב. ואם היה, מדוע לא התקיימה פגישה בין שני האחים האובדים? אבל
בין אם היה או לא היה הספר נקרא בשטף ובעניין רב, ומעורר מחשבה.
הפרקים האחרונים בספר שבהם ינאי מרצה את משנתו הדתית
או ליתר דיוק אתאיסטית / פילוסופית קצת חורגים מהרצף האישי של חיים אישיים של
אנשים ספציפיים ולא לגמרי מהווים המשך רציף ואינטגרלי של הסיפור כולו.
עם זאת ובסיכום, הספר מרתק ביותר. הוא כתוב
באלגנטיות ובתבונה, והוא פורש את העובדות בפני הקורא, ולקורא לא נותר אלא לחוש את
האימה, את הצער, את החמלה הגדולה, על משפחה כל כך מפורקת ולא מובנת כלל.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה