מכונת
הזמן המקרית – ג'ו הלדמן
הוצאת
יניב הוצאה לאור, 270 עמ'
"כולנו
נוסעים בזמן לכיוון העתיד מדי יום ביומו, שנייה אחת בכל פעם."
זהו
ספר מד"ב כייפי, משעשע ומרתק. מאט הוא סטודנט שנפלט מלימודי הדוקטורט, עובד
במשרה פחותה של עוזר מחקר ב- MIT
ומודד יחסים קוואנטיים בין גרביטציה ואור. יום אחד מכשיר הכיול שלו נעלם לשנייה
אחת, ומופיע מחדש. בכל פעם שמאט לוחץ על הכפתור, המכשיר נעלם לפרק זמן ארוך יותר
פי 12. מתברר למאט שיש בידו מכונת זמן. כל דבר שעשוי ממתכת ומחובר למכשיר, עובר
יחד עם המכשיר. אבל המכשיר "נוסע" רק לעתיד. כיון שמאט פוטר מעבודתו,
ובמקביל חברתו עזבה אותו, אין לו הרבה מה להפסיד, כך שהוא מחליט לשלוח את עצמו
לעתיד. בעתיד הקרוב שאליו הגיע הדברים מסתבכים, כך שמאט מחליט לשלוח את עצמו שוב
קדימה לעתיד. והיות שהדברים שוב מסתבכים, שוב קדימה, ושוב קדימה, ושוב קדימה. בכל
פעם לעתיד רחוק יותר פי 12. תעשו את החשבון. שלושה וחצי ועוד קצת מיליון שנה
קדימה. מחפש עתיד שבו כבר קיימת מכונת זמן שיכולה להחזיר אותו אחורה. בדרך לשם מאט
חווה את ה"היסטוריה" העתידית של האנושות ושל כדור הארץ, ולא בטוח שתאהבו
את זה. שימו חגורות ותיהנו מאד מההווה שלנו, כי אולי העתיד שלנו לא משהו....
הספר
כתוב בהומור, מעניין, וכמה פעמים שבדקתי הוא לא נכשל באנאכרוניזם. נקודה מעניינת
לגבי ההיבט המדעי, ההסבר למכונת הזמן, עולה ב"דבר המחבר" בסיום הספר.
לסופר יש תואר ראשון בפיזיקה ואסטרונומיה, אבל בערך באמצע כתיבת הספר, הסתבר לו
שההסבר שבחר למכונת הזמן שנשמע כמו "קשקוש מדעי מספיק", פורסם במאמר
מדעי שהשתמש בגרביטונים ובתורת המיתרים כדי לתאר מסע בזמן. אל דאגה, לא ממש צריך
"להבין" את ההסבר כדי ליהנות מהספר.
קצת
מוזר כמובן שאלפי שנים קדימה, מאט מצליח לשוחח עם האנשים שהוא פוגש, אבל הסופר
מתמודד גם עם זה ומספק הסבר שלפחות נשמע סביר- הטלוויזיה, הפכה את השפה האנושית
לגלובלית.
כמו
ספר מד"ב טוב, תמיד תוך כדי ההנאה מסיפור טוב, וכמה זה כייף לקרוא סיפור טוב?
כזה שמרתק אותך להמשיך לקרוא כדי לדעת "מה יקרה לגיבור הספר", עולות
סוגיות על מהות האנושיות, מה מאפיין את המין האנושי, מה צופן העתיד בחובו, מה
אנחנו מרגישים כלפי אפשרות של עתיד שבו האנושות נכחדה, או שבני האדם כבר לא נראים
כמונו, מה נרגיש כלפי האפשרות שהגזע האנושי נכחד או הרס את הפלנטה כתוצאה מהשטויות
שאנחנו עושים – מלחמות, הנדסה גנטית, כאלה, וכמובן השאלות על מהות הזמן, על
האפשרות של תנועה בזמן, על הפרדוכסים וכו'.
והנה
קצת על הצרות של נוסע בזמן: "לא היו הרבה הצעות עבודה לפיזיקאי קוואנטים,
בהתחשב בכך שנילס בוהר היה רק בן שלוש-עשרה ושפרס הנובל של פלנק עדיין היה במרחק
של דור."
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה