יום רביעי, 3 ביולי 2013

חבלים - חיים באר

חבלים – חיים באר
הוצאת עם עובד, 332 עמ'



בשורה התחתונה: ספר מדהים. שווה. מעולה. איכותי. חזק.

ספר ביוגרפיה על משפחתו של חיים באר, סבתו והוריו.
הערת אזהרה: זה ספר למיטיבי לכת. זה ספר מדהים (אמרתי כבר), עוצמתי וחשוף. כתוב נפלא.
זה ספר צפוף. מאד צובט בלב. מאד קשה. התיאורים של הורים שלו, מערכת היחסים בין ההורים. הכנות החשופה שבה מתאר באר את דמויות הוריו על מגרעותיהם, ועל מצוקותיהם, שורטת ממש.

הספר רצוף אמירות על מהות הספרות, וכיצד מגדלים אדם שהוא יוצר, שהוא סופר. אמו של באר הקדישה את מלוא מרצה וזמנה על מנת ליצור עבורו את הסביבה המאפשרת ביותר על מנת שיגדל כסופר.

רגע שובר-לב במיוחד בסיפור, הוא ברגעי גסיסתו של אביו, כשאמו מדרבנת את הילד להיכנס לחדר ולהיות נוכח ברגע במלוא משמעותו המבעיתה. אם אתה רוצה להיות סופר כשתגדל, היא אומרת לו, "תהיה חייב להכיר את החיים על כל צדדיהם, גם היפים גם המכוערים, תצטרך להבין אותם לאשורם, ללמוד את המנגנונים העדינים שמפעילים את האכזריות ואת הרוע, את הקנאה ואת החמלה. לא תוכל להסתפק בכך שיש לך כשרון וחושים מרגישים" היא אומרת לו. "אם תברח מן החיים, לא תכתוב לעולם דברים בעלי ערך."
להורה לא קל להתגבר על הצורך להגן על ילדו, לחמול עליו, לעטוף ולחסוך ממנו את נגעי החיים. לא כל אמא מדרבנת את ילדיה להכיר את הצדדים הפחות נעימים של החיים.

"רק מי שהוא אמיץ דיו לנטוש לשעה קלה את עמדותיו המסורתיות ולהישיר מבט אל הדברים כמו שהם נראים מן העבר האחר יגיע להבנה מלאה יותר של המציאות." (עמ'136)
נדמה לי שזה המוטו העיקרי של הספר האמיץ, הכן עד כאב, החודרני הזה.



הרבדים הרבים הטמונים בספר, כמו בסיפור על האם ההולכת למגיד עתידות. האיזכור של הפסוק "ונר האלוהים טרם יכבה" בסיפורו של שמואל הנער המשרת את עלי הכהן, שעיניו החלו לכהות, וכבר אינו שומע את דבר האלוהים המדבר אל הנער, מקנה לסיפור הגדת העתידות מסתורין וגורליות השייכים לסיפור המקראי

זה לא ספר קל לקריאה. היו רגעים שנלחמתי בו. השתוקקתי לנטוש אותו, מפני שהתכנים שלו לא קלים לקריאה. לא יכולתי להפסיק כיון שהוא כתוב היטב מכדי להימנע מלקרוא אותו. שפתו של באר עשירה ומלאה, התיאורים רבים ומלאי חיות. אגלה לכם שהספר מלא בקיפולי אוזניים קטנות בשל הרצון לחזור ולקרוא פסקאות מסוימות.


2 comments:

Marina K אמר/ה...

נשמע כספר מושלם, ובעיקר מעניינת אותי הדמות של האם.

אירה יעקב אמר/ה...

אכן מרינה עלית על הנקודה. הדמות של האם מאד מסקרנת. בהתחלה קיבלתי רושם מסוים, אחר כך פתאום זה התחיל להתפתח ולהשתנות. בעצם, כמו כל אחד מאיתנו, היא גם וגם וגם. היכולת של באר לתאר את אמא שלו באופן אוביקטיבי וחשוף שכזה היא המדהימה מכל