כל העולם במה

 כל העולם במה – בוריס אקונין

ידיעות ספרים-עליית הגג, 477 עמ'

 

"לזכר המאה התשע-עשרה

שהספרות בה היתה גדולה,

האמונה בקדמה – חסרת גבולות,

והפשעים בוצעו ופוענחו בחן

ובטוב-טעם."

 

זהו המוטו של כל אחד מהספרים בסדרת פנדורין, כך גם ב"כל העולם במה", ה-12 בסדרה.

הבעיה היחידה עם סדרת הספרים הזו, היא שלפעמים צריך ללכת לישון ולעזוב אותם באמצע הקריאה.

עד כדי כך הם טובים. כתובים טוב, מרתקים, מעמיקים.

בתמצית: השנה היא 1911. הבלש אראסט פטרוביץ' פנדורין בן ה-50 פותח בחקירה של סדרת רציחות בתאטרון לבקשתה של האלמנה של הסופר צ'כוב. פנדורין מוצא אהבה חדשה ואף נהפך למחזאי מקורי ומצליח.

כך מתחיל הספר:

"אראסט פטרוביץ' התחיל להחשיב את עצמו לאדם הרמוני למן הרגע שבו הגיע למדרגת החוכמה הראשונה. הדבר קרה לא באיחור ולא בטרם עת כי אם בדיוק בזמן – בגיל שבו כבר הגיעה העת להסיק מסקנות, אבל עדיין אפשר לשנות תכניות.

המסקנה המהותית מכולן שלימדו אותו השנים – אפשר היה לסכמה במשפט קצר להפליא, שערכו עלה על כל התורות הפילוסופיות גם יחד: להזדקן זה טוב."

ואז הוא ממשיך ומגדיר לעצמו את עקרונות הפעולה להמשך חייו, ומפתח תכנית פעולה שכוללת מטרות פיזיות-ספורטיביות, ואינטלקטואליות.

רק דבר אחד פנדורין לא צפה.

שהוא יחזור להתאהב כמו נער צעיר ונרגש.

וזה מה שקורה לו כאשר הוא מתגייס לחקור מדוע השחקנית הראשית בתאטרון האופנתי, מלאה בפחד והיא רדופה ומיוסרת. זאת הוא עושה תוך כדי שהרציחות הולכות ומצטברות, ופנדורין איננו ממוקד מטרה כהרגלו.

וכך אנו נכנסים ביחד עם אראסט פטרוביץ' להכיר את אחורי הקלעים של עולם המשחק, את האינטריגות הקטנות בין השחקנים, ותוך כדי החקירה גם לנסות ולהבין את עולם הרגש שנפתח לו פתאום ומאיים להטביע אותו.

בשלב די מתקדם של הסיפור, פנדורין משוחח עם משרתו הנאמן, מאסה. מאסה משיב לפנדורין על שאלתו מה היית מלמד את בני (לו היה נולד ילד)? ומאסה עונה- "את העיקר. משהו שאתה אינך מסוגל ללמדו." ומה זה? "להיות מאושר."

פנדורין מופתע. האיש הכל כך חכם, שמציב לעצמו משימות חיים ומגשים אותן, לא חשב מעולם על כך שמהצד עלולים חייו שלא להיראות מאושרים.

וזו הנקודה האנושית. איננו יכולים להיות מודעים לכול. לכל אחד מאיתנו נקודה עיוורת. ולכן, לא טוב היות האדם לבדו. כדי שיהיה מי שישקף לנו את מה שאיננו יודעים לראות בעצמנו.

מילה אחרונה על העטיפה המרהיבה. אולם התאטרון האלגנטי, המוזהב, כמה יפה.

בהשוואה העטיפה האנגלית:

העטיפה הרוסית:

מות אכילס

 מות אכילס - בוריס אקונין

עליית הגג, ידיעות אחרונות, ספרי חמד, 374 עמ' כולל נספחים.

בגיל 26, בשנת 1882 פנדורין שב למוסקווה, וצולל לתוך חקירת פרשה מסתורית של מותו של גיבור מהולל של רוסיה, יושב על הכורסה בחדרו. פנדורין מתחיל לברר את העניין והגופות מתחילות להיערם.

ספר משובח. כתיבה לירית, תרגום מעולה, ספר ממתק.

"...כדי לא להפריע לאדונו בהבנת משמעותו של הסליל הגדול, שמושחלות עליו כל הסיבות והתוצאות הקיימות בעולם, הן הגדולות מאוד והן הקטנות ביותר.

פנדורין נד בראשו, ממשיך להגות בפרטי החקירה."

וגם:

"אראסט פטרוביץ' כבר ידע מה עליו לעשות. רווחה פשטה בנפשו הודות לפתרון הפשוט והנכון. הפתרונות הנכונים פשוטים תמיד,"