גאונות ושיגעון – אליעזר ויצטום,
ולדימיר לרנר
הוצאת אריה ניר, 383 עמ'
הספר מציג שאלות גדולות ומרתקות: האם
אפשר להסיק מסקנות על בריאות נפשו של יוצר
על פי יצירתו? מה מהות היחסים המורכבים בין גאונות ויצירתיות לבין הפרעות נפשיות?
כבר בהתחלה אומר, שהספר איננו משיב לשאלות האלה.
הכותבים הם שני פרופסורים לפסיכיאטריה,
ליקטו לספרם תשעה גאונים – סופר, צייר, משורר, פסיכיאטר, מדינאי, כולם מרוסיה
מהמאה ה-19, והם מתארים את קורות חייהם. האחד התאבד, שניים נטרפה דעתם, שניים
התמכרו לאלכוהול, שניים מתו מסיבוכים של מחלת מוח קשה.
הספר מבטיח ואיננו מקיים. המחברים
מתארים את הביוגרפיה, את המחלה או ההפרעה או ההתמכרות, את היצירה, ואת הפגיעה
ביצירה כתוצאה מהמחלה.
אבל אם ניסיתי להבין את הקשר הנעלם שבין
הפרעה נפשית ליצירה, לא בספר הזה נמצא את התשובה. רצינו תשובות אפשריות לשאלה האם
אמנם יוצר גדול יהיה מאופיין גם כמי שחצה את קו הגבול (הדמיוני) של השפיות, או
לשאלה מה הכיוון של אותו קשר, שבין גאונות ושיגעון- האם הגאונות מובילה לשיגעון או
להפך? או שמא יש לחפש את הסיבה לשניהם בגורם שלישי אחר? מה הסיבה שהיצירתיות צריכה
לעבור דרך הסבל, דרך חוסר האיזון? והאם נוכל ללמוד מכך משהו על הדרך ליצור ממקום
בריא, ממקום רוחני?
ב"סוף דבר" הכותבים סוקרים
יצירות אמנות שהביאו לביטוי מלנכוליה. לאחר מכן הם מתארים שורת מחקרים שהצביעו על
קשר מובהק בין יצירתיות לבין הפרעות נפשיות- דיכאון, אלכוהוליזם ואובדנות. בעיקר ביצירתיות
בתחום האמנות, לעומת המדע, ובעיקר בתחום הכתיבה.
אבל מה גורם לקשר הזה? או מה הסיבה לו? כאן
בדיוק בנקודה שבה הספר היה צריך להמריא, כאן הוא לוקה. המחברים אינם לוקחים צעד
קדימה כדי לנסח הצעה לתשובה.
אנסה אני להעז ולהציע: התפיסה הרומנטית
של המאה ה-19 היתה, שהחריגות הנפשית, והסבל מאפשרים גישה ישירה ואותנטית אל
הרוחניות, אל עולמו הפנימי של אדם ואל האמת המסתתרת בתודעה. יתכן, שהחריגות הזו
מונעת מהאדם להשלים כראוי את תהליך הסוציאליזציה שמחברת אותו אל הנורמה החברתית,
אך בד בבד מציבה מחסומים בינו לבין נפשו. כתוצאה מכך, אצל אותם חריגים נותר חלון
פתוח וקשר ישיר אל התהליכים הנפשיים שאמנם מסבים להם סבל גדול, אבל גם מאפשרים להם
לינוק מתוך מאגר היצירתיות שטמון אולי בכל אדם, אבל להם הוא נגיש.
בסופו של דבר, הספר הוא פשוט אוסף של
ביוגרפיות, אבל בונוס רציני הוא הציורים, קטעי הפרוזה שמובאים ומאפשרים היכרות עם
אמנים שלפחות חלקם לא הכרתי קודם, כגון הצייר אלכסיי סברסוב עם ציורי הנוף
החלומיים שלו.
סברסוב "שובם של העורבים"
סברסוב "נופי חורף"
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה