בשביל הנפש

בשביל הנפש – חנוך דאום ואריאל הרטמן

הוצאת ידיעות אחרונות ספרי חמד, 414 עמ'.

"תמיד קינאתי באמנים, על נכונותם ללכת עד הסוף עם חומרי הנפש שלהם. אך בעיקר על כך שיש להם ממלכה קטנה. ממלכה שהם בראו את כלליה, והם ממשיכים לחיות בתוכה. אני לא אמן, אבל גם לי יש ממלכה או אולי בעצם בית מלאכה קטן, שיש בו שתי כורסאות, ספה, כמה תמונות, עץ תות שניבט מהחלון, ובעיקר, יש בה שני אנשים. שני אנשים שנפגשו במקום שקט, בלי הרבה גירויים, על מנת לפתור חידה כלשהי, חידה שטמונה באחד מהם וגורמת לו סבל רב."

אריאל הרטמן הוא פסיכולוג קליני וחנוך דאום עיתונאי וסופר. בתהליך של עבודה משותפת יצא הספר המתאר עשרים וחמישה טיפולים בקליניקה של הפסיכולוג. השניים בחרו עשרים וחמישה סוגים שונים של הפרעות ובעיות נפוצות. כל פרק חולק לשלושה: בראשון דאום מספר, כמעט בדיווח עיתונאי, על המפגשים בין המטפל והמטופל, ופרטי הבעיה ואופן הטיפול. בחלק השני הרטמן מתאר את תחושותיו כפי שהתעוררו במסגרת הטיפול או כתוצאה ממנו, ובחלק השלישי ניתן הסבר קליני של מהות התופעה / הבעיה שעליה קראנו כעת.

הספר מעניין. במיוחד מצאה חן בעיני דרך הכתיבה של הרטמן. הרגישות, האנושיות, הליריות שבכתיבה שלו, המיקום התרבותי שלו. תמיד תהיה לו אסוציאציה ליצירת אמנות, או לספר, או לסרט. הרטמן עובד עם חיישנים המסוגלים לקלוט בדַקוּת את מה שעובר על המטופל, והוא מרשה לעצמו להתבונן בתחושות שעולות בו במהלך השעה הטיפולית, ממקום נבון שמנסה להפיק מסקנות ולימוד ממה שמתרחש, במקום לחוש אשמה על הדברים שעולים בו. הוא משתף אותנו בכנות רבה בעולם הפנימי הרוחש בו, במהלך הטיפולים וביניהם, ואנו למדים מהספר כיצד עובד פסיכולוג שאיננו "מושלם", כי אם אדם במלוא מובן המילה, וזה יפה.

במהלך הקריאה כל אחד ימצא חלקים בתוכו ששייכים לכל מיני פרקים, כי כך זה עובד במתחם האירועים הנפשיים. ובמידה מסוימת הספר מספק הצצה לנפשנו שלנו, ואיזה שהוא סוג של טיפול. האם אין זה מה שכל ספר אמור לעשות?