היסטוריה של העולם לצעירים מכל הגילים

 היסטוריה של העולם לצעירים מכל הגילים – ארנסט גומבריך

ספרי עלית הגג-ידיעות אחרונות-ספרי חמד, 404 עמ'

 

חלק מכם יודעים עלי כבר, שהייתי חננת לימודים ונשארתי כזו עד היום. אוהבת ללמוד, כמעט כל דבר מרתק ומעניין אותי ואני רוצה לדעת עליו יותר.

אבל היו שני מקצועות שלא אהבתי במיוחד ללמוד אותם. האחד מהם היה גיאוגרפיה. לא אוהבת נו, מה נעשה. מזל שהמציאו את ווייז. לימים עשיתי תואר שני בתכנון עיר ואזור, ואיפה אם לא במחלקה לגיאוגרפיה באוניברסיטה..

המקצוע השני שלא אהבתי היה היסטוריה. כאחת שמאוהבת בכל מה שמריח עתיד, מדע בדיוני, פנטסיה, כל מה שרחוק לעתיד מרתק אותי, כולל עצם חקר הזמן. אבל חקר הזמן לאחור פחות עניין אותי.

והנה התיישבתי עם הספר הזה, היסטוריה של העולם לצעירים מכל הגילים, קשה להסביר מה גרם לי להניח את ידי עליו. אולי הכריכה היפהפיה ואולי גם השם- גומבריך שמתקשר לספרו הידוע קורות האמנות (שיושב אצלי על המדף של ספרי האמנות).

בכריכה הקדמית נרשמה הביקורת: "מבריק, מהפנט, הפתעה נהדרת." – אני מסכימה עם כל מילה. הספר מבריק, פשוט מבריק באופן שבו גומבריך כתב אותו, כך שההיסטוריה הופכת לסיפור, לסטורי שחבוי במילה היסטוריה. ההיסטוריה הופכת לקריאה מעניינת, מרתקת, משעשעת, לעתים מעציבה. אנחנו קוראים ותופסים את רצף האירועים של בני האדם ושואלים: למה כל הזמן מלחמות? למה כל הזמן כיבושים? מה הסיבה לאי-הנחת הזו האנושית כל כך, שלא נותנת לנו לשבת ברוגע במקום אחד ופשוט לחיות?

כפי שהשם של התחום באנגלית מצביע על המסר החבוי בו: His-story כשההיסטוריה הרשמית היא "שלו"- של הגבר המערבי הלבן, ודי מעלימה את הסיפור "שלה", של כולנו, הנשים, לאורכו של רצף הזמן, כך גם הסיפור שמספר גומבריך מתמקד בעיקר בנקודת המבט המערבית, האירופאית, הגברית. מעט גיחות לאורכו של הספר שולחות מבט אל הודו, מצרים, מסופוטמיה, פרס, סין, מכה, ולבסוף אמריקה.

אבל אין הדבר פוגם באיכות המעולה של הספר, כסיפור היסטוריה.

הספר מחולק לפרקים קצרים יחסית, מתמקד בסיפורים ואינו מתיש את הקורא עם תאריכים ושמות כפי שלימודי ההיסטוריה בבתי הספר עושים למרבה הצער.

רוחב היריעה מתגלה לא מתוך העמסת פרטים על כל פרק בהיסטוריה בפני עצמו, כי אם בקו הזמן המוליך מהעת העתיקה, טרם היות האדם, דרך רצף האירועים, מלחמות, כיבושים, דתות, ושוב מלחמות, ועוד כיבושים, ועד מלחמת העולם הראשונה. כך מסתיים לו הספר במהדורה המוקדמת שלו. כעבור שנים הוסיף גומבריך את הפרק העוסק במלחמת העולם השנייה.

אבל אני רוצה לסיים את הסקירה הזו עם העמודים האחרונים של פרק 39. גומבריך מתאר את נהר הזמן שלאורכו אנו שטים במהלך ההיסטוריה האנושית, הוא מצביע על נקודות ציון בדרכו של הנהר, הפירמידות, האקרופוליס, החומה בסין, שער הניצחון ברומא, גורדי השחקים, ולבסוף הוא מסכם:

"הסתכלו היטב במיליוני הבועות הלבנות הנוצצות, המופיעות ונעלמות עם כל גל וגל. בועות חדשות צצות ולאחר מכן נעלמות בקצב הגלים. לרגע אחד הן מתנוססות על הגל, וברגע שלאחריו הן שוקעות ואינן עוד. גם אנחנו כאלה. כל אחד ואחד מאיתנו אינו אלא דבר קטן ונוצץ, טיפונת קטנטנה על גלי הזמן, הזורמים הלאה שם למטה אל עבר העתיד הלא נודע האפוף ערפל. אנחנו מופיעים, מביטים סביב, ולפני שאנחנו מספיקים לשים לב לכך, אנחנו כבר נעלמים. בשטף הגדול של הזמן, שלעולם אינו חדל, אנחנו כמעט בלתי נראים. ומה שאנו קוראים לו הגורל שלנו, אינו למעשה יותר מהמאבק שלנו בין שפע הטיפות האלה במהלך התרוממותו ונסיגתו של גל אחד. אבל הרי כדאי לנו לנצל את הרגע הקצר הזה, זה ראוי למאמץ."