בא בימים

בא בימים – יורם קניוק

הוצאת ידיעות אחרונות- ספרי חמד, 102 עמ'.

איך להגדיר את הספר של קניוק? הספר מתחמק מהגדרות. ניסיתי להסביר על מה הספר, ואמרתי: הספר הוא לא "על מה". הוא נוגע בך. אתה קורא ולא מבין מה עובר עליך, ולא יכול להפסיק, כמו לשון המתעקשת לחזור ולחטט בשן הפגומה וכאובה. אולי בגלל אופן הכתיבה הרציף ללא הפסקות ללא מרווחי נשימה ללא חלוקה לפרקים או פסקאות. כלומר יש פסקאות אבל אין להן משמעות שעומדת בפני עצמה.

ומה הוא רוצה להגיד? מה לא. "כולנו נהיה פעם רגעים נשכחים חסרי שמות, משהו המחזיק הווה נמשך הוא נדיר."

קניוק מדבר על מוות ועל אמנות ועל הכלום ועל הכול ועל דתות ועל נשים וגברים. ובסוף אני שואלת: מה הוא אמר? אין לי שמץ של מושג. אלו לא דברים שעוברים במילים. אמנם הספר רקום ממילים, ולא סתם מילים, מילים יפות כל כך, רדופות, הרודפות זו אחר זו ברצף חסר נשימה. ולמרות זאת, כל מה שקניוק אומר הוא מה שבין המילים, במרווחים שכמעט שאין בהן.

המשפט הפותח את הספר, מוסר את מה שהספר רוצה לומר לנו: "בתחילה היה כמעט. הכול כמעט בא, כמעט נוגע. הרגע שבין הדברים הוא עיקר הדברים, שהם רק הדבק ולא להפך."

בתוך הכמעט הזה, חוקר קניוק איך אפשר לעשות אמנות שתיגע ממש במהות של הדברים. וכך הוא אומר: "הרי אף פעם לא ציירתי באמת את מה שרציתי לצייר. ציירתי את מה שלא יכולתי."

ומה זה חיים ומה זה מוות? המספר מצייר אנשים מתים, מקים אותם לחיים אחרי מותם. וכך הוא מצייר אותם: "עמדתי מול המראה וניסיתי להבין מה ראית בי ואיך זה שהציור כה דומה למי שאני בתוכי ועם זאת כה לא דומה לי." כיון שהמספר מעלה בציורו את המהות הפנימית, מלאת החיים, של המתים שאותם הוא מצייר.

אבל איזו סתירה מורכבת חיה באיש הזה. החתירה העיקשת, הבלתי נלאית, לאמת האמנותית: "יכולת להיות צייר מצליח אבל בחרת לא להכיר ולא להתעניין בדעת הרוב אלא לפרוש לדרך אחרת כי חשבת שלא יבינו את האמת המוחלטת שלך. זה העניין, אתה אחד ויחיד לטוב ולרע." ומצד שני, התחושה הזו, שהוא לא מספיק טוב. "ומן הדברים הללו בדיוק בא ערכה המפואר של עבודתי - בזכות אי-חשיבותה הנצחית."

החיפוש אחר החיות המהותית של הדברים, אבל אקורד הסיום הנוגה: "מעולם לא האמנתי בקיומה של נשמה, ועדיין אינני מאמין. אילו היתה קיימת, ודאי לא היתה אלא הרף עין בלבד, כמעט רגע שבין החיים לבין המוות." אם זה באמת כך, אם באמת קניוק מאמין שהכל עובר וחולף, אז לשם מה לעמול כל כך קשה כדי לגעת באמת אמנותית, אם אין בזה אמירה נצחית?

ספר חד פעמי.