חנות הספרים ללא הפסקה של מר פנומברה

חנות הספרים ללא הפסקה של מר פנומברה – רובין סלואן

הוצאת מודן, 291 עמ'

זהו ספר בעל שם מסקרן "חנות ספרים ללא הפסקה". בכריכתו תבליט של ספרים צהובים, כתומים, ירוקים ואדומים על מדפים. מה הסיכוי שלא אחטוף את הספר הזה ואקרא אותו? אין סיכוי, כמובן. חטפתי וקראתי.

חנות ספרים ללא הפסקה היא רעיון לבילוי אולטימטיבי לאוהבי ספרים. יותר מוצלח מעיר ללא הפסקה, או פאב שפתוח כל הלילה.

בתחילת הספר אנחנו פוגשים את קליי ג'אנון, מטפס על סולם גבוה ומחפש ספר בין המדפים הגבוהים כל- כך בחנות הספרים שבה הוא עובד. קליי, חנון מחשבים שפוטר מעבודתו כמעצב אתרים באינטרנט, מצא עבודה במשמרת הלילה בחנות ספרים מוזרה הפתוחה 24 שעות ביממה. מהר מאד הוא מגלה שיש בה למעשה שתי חנויות ספרים, האחת רגילה, עם אוסף אקלקטי של ספרים, והחנות האמיתית שנמצאת מחוץ להישג יד, במדפים גבוהים ומאובקים שאליהם צריך לטפס בסולם. לא לגמרי ברור לשם מה צריכה החנות להיות פתוחה 24 שעות ביממה, כשכמות הלקוחות דלילה למדי. אבל יש לקוחות קבועים (ודי משונים, יש לומר) שמגיחים מפעם לפעם. הם אינם רוכשים ספרים, אלא שואלים מהספרייה הנסתרת, הגבוהה, ספרים שיש בהם קובצי אותיות מסתוריים. אחד מתפקידיו של קליי הוא לנהל יומן ובו לרשום את הפרטים הנוגעים לאותם לקוחות, ברמת דיוק עד כדי סוג הבגדים שלבשו, מצב רוחם והשעה המדויקת שבה נכנסו לחנות.

מה עושים אותם לקוחות? מתעניין קליי ופנומברה, בעל החנות, משיב לו: "עובדים קשה מאד."

"במה?" קליי שב ומקשה

"נערי!" פנומברה זקף את גבותיו כאילו הדבר לא יכול להיות ברור יותר: "הם קוראים."

הספרים מציגים חידה, וקליי נסחף לפענוח הקודים המוצפנים בהם. הוא בונה מודל של חנות הספרים, סורק את היומן ומתחיל לגלות תבניות ודפוסים בהשאלות הספרים של לקוחות החנות הנסתרת, הדבר מוביל אותו לאגודה סודית של אוהבי ספר, ולחיפוש אחר מידע הצפון בספרים שעשוי לחשוף את המפתח לחיי נצח. הוא נעזר בחבריו, אנשי מחשבים, חנוני טכנולוגיה וסקרניים.

הספר רצוף באהבה לקריאה, לספרים, באמירות מקסימות כמו "מערכת היחסים בין ספר לקורא היא פרטית", או כמו זו:

"לא ידעתי שאנשים בגילך עוד קוראים ספרים," אומר פנומברה. הוא זוקף גבה. "היה לי הרושם שהם קוראים הכול בטלפונים הניידים שלהם."
"לא כולם. יש הרבה אנשים ש... אתה יודע, אנשים שעוד אוהבים את ריח הספרים."
"הריח!" חוזר פנומברה. "אתה יודע שאתה גמור כשאנשים מתחילים לדבר על הריח."

הספר כל כך משכנע בעובדות המצויות בו, כך שתמצאו עצמכם במהלך הקריאה מגגלים בחיפוש אחר אלדוס מאנוטיוס (אנקדוטה קטנה: הסמל של בית הדפוס של מאנוטיוס, מהמאה ה-15, הוא דולפין הכרוך בעוגן – שמו של הפאב הניו יורקי שאליו שולח פנומברה את קליי וחבריו), או אם קיים גופן בשם "גריטסזון"? תבדקו האם באמת קיים ספר בשם "עלילות שירת הדרקון" בשלושה חלקים? ותסתקרנו אם המשרדים של גוגל אכן נראים כפי שמתואר שם (אם זה כך אז, וואו אתם כל כך רוצים לעבוד שם..).

גם בניית הדמויות אמינה. שפת הדיבור של הדמות הראשית, קליי היא של בחור צעיר בן זמננו, אבל הוא יוצר קשר טוב עם מי שמייצג את העולם הישן, מר פנומברה, איש זקן שרגליו נטועות בהווה, מנהל חנות ספרים עתיקים, ומסתובב עם ארבעה מכשירי קינדל, אחד מהם אבטיפוס של גוגל שטרם יצא לחנויות.

הסופר, רובין סלואן, שזהו ספרו הראשון, משלב בהצלחה בין העולם הישן של ספרים כרוכים, מכונות דפוס ומחקרים שיכולים להימשך מאות שנים, עולם שבו כל אדם מוסיף נדבך ידע על זה של קודמיו, לבין טכנולוגיות עכשוויות ומתקדמות, דרכים חדשות ומרתקות לחקור את העולם. זהו ספר ממתק. ספר כייפי וקריא מאד, מעניין ואף מותח, שלא מתבייש להעלות תוך כדי הסיפור שאלות מרתקות כמו האפשרות של חיי נצח, או איזו משמעות יש לחיים ולחיפוש אחר ידע אם הזמן שלנו כל כך קצוב, שאלות שאפשר להמשיך איתן גם לאחר סיום הקריאה.