יום ראשון, 23 בדצמבר 2018

המעון של מיס פרגרין לילדים משונים


המעון של מיס פרגרין לילדים משונים – רנסום ריגס
הוצאת כתר, 360 עמ'.

תוצאת תמונה עבור המעון של מיס פרגרין

ג'ייקוב מספר לנו "נהגתי לחלום שאני נמלט מחיי השגרתיים, אבל החיים שלי לא היו שגרתיים. פשוט לא שמתי לב עד כמה הם יוצאי דופן."

גם אני חושבת שהחיים שלי נראים שגרתיים אבל בעצם הם יוצאי דופן.

אבל אל תתבלבלו. זה לא מסר ניו אייג'י. החיים של ג'ייקוב באמת יוצאי דופן. נכון, הוא חי חיים שגרתיים לגמרי בבית אמיד מאד בפרבר אמריקאי בפלורידה. אבל יש לו סבא יוצא דופן, שבילדותו סיפר לו סיפורים מרתקים על ההרפתקאות שלו. הוא גדל בבית יתומים, לחם במלחמות, חצה אוקיינוסים בספינות קיטור ומדבריות על גבי סוסים, הופיע בקרקסים, ובעיקר: לחם במפלצות.
סבא נולד בפולין אבל בגיל שתים עשרה שלחו אותו באונייה למעון לילדים בוויילס מפני המפלצות שרדפו אחריו ואחרי כל הילדים במעון, שהיו משונים. ילד אחד בלתי נראה, ילד שדבורים חיו בתוכו, ילדה שעפה באוויר וילדה שיכולה להרים סלעים כבדים. על המעון שמרה ציפור.

אבל כשג'ייקוב גדל מעט הוא הבין שמדובר בסיפורי אגדה, שהמפלצות היו בעצם אנשים שלבשו בגדים מעומלנים וצעדו בסך, ומה שהיה משונה בילדים היה שהם היו יהודים ובגלל זה המפלצות רדפו אותם.

האמנם?

כשג'ייקוב היה בן חמש עשרה קרה דבר איום ששינה את חייו. סבו נהרג על ידי מפלצת, אם תשאלו את ג'ייקוב שראה אותה, או על ידי כלבים תועים – אם תשאלו את הוריו ואת הפסיכיאטר שאליו שלחו אותו.
מכאן ואילך מתנהל מסע גילוי כשג'ייקוב נוסע עם אביו אל אותו אי בודד בוויילס ששם אמור להיות המעון. אלא, שהמעון הוא בית חרב והרוס מזה שנים רבות. מה, בעצם, יש לגלות?

כאן מתרחש הסיפור, במחוזות של קסם ואימה, של אגדה ושל חלום ושל מציאות אלטרנטיבית. של מעבר בלולאת זמן אל עבר שהפך להווה ממושך עבור הילדים והמעון שלהם. ושל בגרות ושל גילוי היכולת להילחם במה שמאיים לסכל את העולם כפי שאתה רוצה שיהיה.

"מאז ומתמיד ידעתי שהשמים אפופי תעלומות, אבל עד היום לא הבנתי כמה רבות התעלומות על פני כדור הארץ." וכך, ביחד עם ג'ייקוב אנחנו שבים ומגלים את המסתורין של החיים על כדור הארץ החביב שלנו.

הילדים במעון חיים בתוך לולאת זמן שמגינה עליהם מפני המפלצות. דבר זה מאפשר להם לא רק את הביטחון האישי, אלא גם התגברות על משך הזמן שעושה לכולנו את מה שהזמן אמור לעשות. אבל, אם חשבתם שיכול להיות נהדר לחיות כך צעיר ויפה לנצח, במזג אוויר אביבי ומושלם תמיד, עם אוכל טוב, ובית נקי, וחוף ים מקסים, וחברים טובים, תחשבו שוב. כפי שג'ייקוב מגלה, "נכון, מזג האוויר יפהפה והחיים דבש, אבל אם כל יום זהה לקודמו, ואם הילדים לא יכולים לעזוב, זאת אומרת שזה לא רק גן עדן אלא גם מעין כלא. אלא שהוא נעים ומהפנט עד כדי כך שעלולות לחלוף שנים עד ששמים לב לעובדה הזאת, ואז כבר מאוחר מדי, מסוכן מדי לעזוב. כלומר זאת אפילו לא החלטה, למען האמת. אתה פשוט נשאר. ורק כעבור זמן רב – כעבור שנים – אתה מתחיל לתהות מה היה קורה אילו עזבת."

יש כאן משל נפלא בפשטותו על מה שהחיים שלנו יכולים להיות, ועד כמה זה בידיים שלנו להימנע מלחיות בתוך כלא, כלוב של זהב שאנחנו יוצרים לעצמנו בגלל הפחד משינוי.

אבל כל הרהור מעמיק הוא על אחריותו של הקורא בלבד, הספר פשוט מספר לנו סיפור מרתק, קסום. העיצוב של הספר יפהפה, הדפים המקושטים של שמות הפרקים, והתמונות של הילדים שמלוות אותו. את התמונות קיבל הסופר בהשאלה מאספנים שנברו בתיבות עמוסות תצלומים בשווקי פשפשים ובחנויות עתיקות.

יום שלישי, 4 בדצמבר 2018

כבלי קסם


כבלי קסם – אורסון סקוט קארד
הוצאת אופוס, 463 עמ'


אורסון סקוט קארד הוא סופר נפלא. כבר כתבתי את זה בסקירת תשעת ספרי "היקום של אנדר". אורסון סקוט קארד הוא סופר ענק. הוא בורא עולמות. הוא כותב סיפורים שגורמים לך להיכנס לתוך עולם, שמרתקים אותך, סיפור טוב, מהודק. מתחילים לקרוא ומיד עולם שלם קם ועומד ואנו בתוכו, מתבוננים באנשים (לא "דמויות") חיים, שלמים, מורכבים, הוא מתאר מצבים, מנתח מורכבויות של הפסיכולוגיה האנושית, מאפשר לנו להבין מה גורם לאנשים לפעול באופן שהם פועלים. הוא מעביר מסרים עמוקים, חשובים, בלי לוותר על קו עלילה רציף, מרתק, משכנע.
כבלי קסם עוסק במיתוסים ואגדות. מה המקור הקדום של האגדות, שעוברות מדור לדור?

איוון בן העשר מגיע לקרחת יער בהרי הקרפטים, ורואה נסיכה יפה ישנה על כן מוקף בעלי שלכת, ובתהום. אבל מתחת לעלים רוחשת נוכחות מרושעת שמבריחה אותו. המשפחה- שחזרה ליהדות, עוזבת את רוסיה לארה"ב. כעבור עשר שנים, איוון הוא סטודנט, שהלך בעקבות אביו הפרופסור להיסטוריה, ועוסק בשפות ופולקלור. בגיל עשרים וחמש לאחר שנפלה חומת ברלין הוא חוזר לרוסיה כדי להשלים את הדיסרטציה שלו על מקורן של אגדות עמים.
אבל המניע האמיתי לנסיעה שלו הוא אותה תהום עגולה ביער, שנסיכה יפה נמה שם. הרגע שבו ראה אותה בפעם הראשונה, שינה את חייו לתמיד. איוון חוזר ליער, מעיר את הנסיכה הנמה, מציל אותה מהדוב ועובר בגשר בלתי נראה אל העולם במאה העשירית.
כעת יצטרך להתמודד עם עולם שבו הכישורים הנחשבים והנחוצים, הם דווקא אלה שאין לו, הרי אף ילד היום איננו עובר הכשרה בלוחמה בחרב וחנית. מצד שני, הכישורים שיש לו, כמו הידע שלו בשפות עתיקות מאפשר לו תקשורת.
במאה העשירית הדמויות מהאגדות הן אנשים ונשים אמיתיים, ואיוון נוטל חלק במה שיהפוך עוד מעט לסיפור אגדה או לסיפור היסטורי. מצד שני, כשאיוון והנסיכה קתרינה יעברו בגשר אל העולם של איוון בסוף המאה העשרים, הנסיכה נוכחת לדעת שלא פשוט להגיע לעולם בזמן אחר, ומה שפירשה כטיפשות של איוון, היא כעת מבינה שמדובר בצורך להסתגל לעולם שהקודים שלו שונים.
בסופו של דבר איוון וקתרינה יצטרכו להלחם בבאבה יאגה שמצליחה לעקוב אחריהם למאה העשרים ובחזרה, הם ימלכו בממלכה העתיקה באושר ועושר, והמילים 'עד עצם היום הזה' מקבלות משמעות חדשה ומעניינת, כיון שהם עדיין ממשיכים לחצות את הגשר בין הזמנים כדי לבקר את סבא וסבתא בארה"ב...

יום שבת, 13 באוקטובר 2018

לעולם לא עולם

לעולם לא עולם – ניל גיימן
הוצאת אופוס, 280 עמ'
תוצאת תמונה עבור לעולם לא עולם
מי לא תוהה לפעמים, אם החיים שיש לו, הם כל מה שיש. לעתים, השאלה תעלה גם אם מדובר בחיים טובים, עבודה טובה, בית נאה, משפחה אהובה, לגור בעיר, לצאת לבלות. במסלול הטוב הזה יש מגרעת – השגרה כופה עלינו להיות מי שמצפים מאיתנו להיות.
ובתחושת המחנק של הכלא של הצפוי, האם זה כל מה שיש?
"לרגע, לא היה לו שמץ של מושג מי הוא. זו היתה הרגשה משחררת להדהים, כאילו היה חופשי להיות כל מי שירצה להיות: כל אחד - לנסות ללבוש זהות כלשהי. הוא יכול היה להיות גבר או אישה, עכברוש או ציפור, מפלצת או אל."
ריצ'ארד כנראה שאל את עצמו, מבלי להיות מודע לשאלה שפעפעה בתוכו. ריצ'ארד גר בלונדון מזה שלוש שנים, עובד במקום טוב, יש לו ארוסה יפהפיה גם אם די שתלטנית. הכל מתנהל במסלול הרגיל, עד שהוא נתקל בנערה פצועה על המדרכה, ומחליט לעזור לה. המעשה הזה מוציא אותו מחוץ למסלול חייו הצפויים, אל העולם של לונדון התחתית, שבה אנשים שנפלו בין הסדקים של העולם. לחרדתו הוא מגלה שהפך שקוף מבחינת האנשים בלונדון הרגילה. ריצ'ארד נאלץ לחיות בעולם החדש והמפחיד, שבו קסם ועוצמות, נערה ושמה דלת שמסוגלת לפתוח דלתות בכל מקום, אנשים שמנסים להרוג אותה, מלאך, איש שחי רק על הגגות, עכברושים חכמים, ואנשים שדוברים את שפתם, רוזן שחי בקרון רכבת, ציידת המחפשת אחר החיה שבמבוך מתחת ללונדון, ועוד טיפוסים צבעוניים ומוזרים. ריצ'ארד חובר לליידי דלת, לציידת בשם האנטר המשמשת כשומרת הראש שלה, ולמרקיז מסתורי שמסייע לדלת מסיבותיו. במסע המזכיר את מסעה של דורותי אל הקוסם מארץ עוץ, לכל אחד מהארבעה יש משהו שהוא רוצה להשיג, והרבה מה לאבד.
גיימן בורא עולם שלם, עם חוקיות משלו, דומה מאד לעולם שלנו אבל שונה, והשוני הוא שהופך אותו לכה מרתק, מסעיר וקסום. הספר שנון, מצחיק, מוזר ומפחיד ומאד סוחף. ועם כל אלה, הספר מעורר מחשבה, מעלה למודעות את אנשי הקצה המסתובבים בעולמנו בלתי נראים עבור האנשים ה'רגילים'.
הספר "מתכתב" עם שני ספרים אחרים שמאד נהניתי מהם "כריש זיכרון" ו"קוסם היונים" והוא מעלה שאלות מרתקות על זהות, על האנשים השקופים, על מה שבורגני ומקובל ונהוג, ועל חיים אחרים שמתנהלים בצד זה, ורובנו כנראה כלל לא מודעים להם. ועל המסתורין והפליאה שנעלמים מעינינו בשל מהלך חיינו השגור.
ציטוט מתוך הספר של שיחה שמעביר את כל מה שמצאתי בספר: הקסם, המוזרות, המיוחדות, הדיון בסוגיות כה מהותיות אבל באופן שנון ומשעשע:
"יש בלונדון בועות קטנות של ימים עברו, מקומות שבהם הדברים והמקומות נשארים כמו שהיו, כמו בועות בענבר", הסבירה. "יש הרבה זמן בלונדון, והוא צריך ללכת לאיזה מקום – לא משתמשים בכולו בבת אחת".
"כנראה אני עוד קצת שיכור", נאנח ריצ'ארד. "זה כמעט נשמע הגיוני".

ועוד משהו בעניין הספר המושך הזה. במאמר של ד"ר יואב בן דב ז"ל מצאתי משהו שמסביר איך לחיות באופן שנמלט מהציווי היומיומי של השגרה, מבלי ליפול בין הסדקים של העולם ולאבד את כל מה שטוב ונכון ומתאפשר בדרך החיים שבחרנו:
"בטכס כישוף יוצרים מעגל ונכנסים אליו, ובתוכו קורים דברים שחורגים לגמרי מהמציאות המוכרת, משהו שהוא ברמת טראנס. המכשפים חווים באופן אמיתי וברור דברים שבתפיסת המציאות הרגילה לא יכולים לקרות. אבל, ברגע מסוים הם יוצאים מהמעגל, וחוזרים לחיים שלהם, שבהם הם מתפקדים כאנשים רגילים. הדברים חייבים להיות בשליטה, וחייבת להיות יכולת לבחור לעבור בין העולמות. מי שנתקע בתוך העולם הזה הופך למשוגע שלא יודע איפה הגבולות. היה לי חבר שהוכשר ככהן וודו, והגיע להישגים מדהימים. בשלב מסוים הוא אושפז, כי לא היה ברור אם אל המלחמה מדבר מתוכו, או שהוא בהתקף פסיכוטי. הוא נכנס כל כך עמוק לעולם הזה, עד כדי שלא יכול היה לחזור למציאות השפויה. מהעבר השני, מי שתקוע במקום שלא יודע להשתגע, להיכנס לתוך המעגל, נשאר תמיד בחוויית שליטה, ומפסיד המון" 

אז זה בעיני המסר החשוב של הספר, לעבור בין העולמות, באופן מבוקר, נשלט אבל גם חופשי, כלומר איבוד שליטה מבוקר (דבר והיפוכו אבל זה מה שיפה בזה).

יום שישי, 17 באוגוסט 2018

סוף והתחלה

סוף והתחלה – ויסלבה שימבורסקה
הוצאת גוונים

מבחר שיריה של ויסלבה שימבורסקה בתרגום של רפי וייכרט.
"אין חיים שאינם
ולו להרף-עין אחד בלבד,
בני-אלמות."
(מתוך שיר שכותרתו: "על המוות, ללא הגזמה".)

שימבורסקה כותבת על החיים, על המוות, על משמעות הזמן החולף וההיסטוריה האנושית. היא כותבת על מה שחשוב, ועל מה שלכאורה כלל אינו חשוב. היא כותבת על הרגעים הקטנים, ובוחנת מה הופך את החיים למשמעותיים.

"לנוכח מראה כזה תמיד נוטש אותי הבטחון,
שהדבר החשוב
חשוב יותר מהלא-חשוב."

כיון שכל שיר שלה כה מרוכז ומלא בתמצית של מחשבות, הסתפקתי בקריאת שיר אחד, לכל היותר שניים ליום, כדי לעבד ולצקת את התחושה לתוך מילים.

יום ראשון, 22 ביולי 2018

יומנה של אישה מודרנית


יומנה של אישה מודרנית – ענת לויט
הוצאת כנרת, זמורה ביתן, 192 עמ'.


זהו סיפורה של נוגה, שבניגוד לבני פורמן, לא ידעה "לרצות יותר". נוגה, הגרושה ומנסה להחזיק בית ושתי בנות באמצעים כלכליים לא גדולים, מתחילה לנהל 'רומן רוסי' עם גבר גדול, דוב כרסתן שיודע לעטוף אותה ולספק לה הבטחה של בטחון, אהבה, הגנה.
ברם, ככל שמערכת היחסים מתפתחת והולכת, היא משקפת את הקושי ההולך וגובר של נוגה לדרוש עבור עצמה, לרצות יותר. לאורך הספר הקורא מתמלא בחמלה רכה כלפי האישה בעלת היכולות המנטליות הטובות, ולמעשה גם היכולות הרגשיות העמוקות בצד ה"שריטות" הרגשיות שפוגעות חזור ופגוע ביכולתה לנהל חיים משביעי רצון.
הספר כתוב בתערובת של שפה עכשווית עם שפה ערכאית, מקראית לעתים. ואולי הזרות של השפה משקפת את זרותה של הדמות המספרת, שכנראה לא חשה ממש "בבית" באף מקום, גם לא בתוך עורה שלה.
הספר נקרא בשטף רב, ובעניין. באומץ רב חושפת המספרת את הקשיים שלה בקשרים זוגיים, ומבארת באופן מאד מפוכח את הקשר בין הקושי הזה לבין הליקויים בקשר הקדמון בינה לבין אביה.
ההומור הדק המלווה את התיאורים מאפשר קריאה שוטפת וקלה, למרות התכנים הלא פשוטים.
המסר העולה מהספר, בעיני, הוא האזהרה הבאה: שימו לב, לא משנה מי האדם, מה יכולותיו וכישוריו, הנושאים של זוגיות, אהבה, גידול ילדים, ניהול בית, הם תמיד אבן נגף שהחיים מזמנים לנו להתמודד מולה.

יום רביעי, 30 במאי 2018

המשורר


המשורר – מייקל קונלי
הוצאת מודן, 458 עמ'


"לפעמים קשה מאד להתחיל ספר, בין שאתה הקורא ובין שאתה הסופר. איש מגיבורי הספר טרם הפך לידידך וכל המקומות זרים. לכן התחלת הקריאה נראית כמו אקט של אינטימיות כפויה. פתיינות מקצועית יכולה לעזור בתחום הזה, ואני לא מדבר על פרוצה, אלא על שורה ראשונה מוצלחת...והשורה הראשונה של 'המשורר' היא שורה מנצחת. מוות הוא המקוף שלי כותב ג'ק מקאווי, ואנחנו מייד נלכדים ונשאבים פנימה." סטיבן קינג, בהקדמה לספר 'המשורר'.

מייקל קונלי הוא סופר מוכשר של ספרי מתח, המצליח לרקום סיפור מתח וחקירה בלשית שאי אפשר להפסיק לקרוא, ויחד עם זאת, סיפור שיש בו רבדים, דמויות נגישות עם אישיות ממשית, וריבוי פרטים שמלמד על בקיאות בנושא.

ג'ון מקאווי הוא עיתונאי מדנוור, הכותב על מקרי רצח. כשאחיו התאום, שוטר ששירת כבלש במחלק הרצח נמצא מת בנסיבות שנראות כהתאבדות, ג'ון מתחיל לחקור את הסיפור כדי לנסות להסביר לעצמו את האובדן. שום דבר איננו כפי שהוא נראה, בעת שג'ון הולך ונשאב לתוך סיפור שבשלב מסוים מתחיל להתקרב אליו יותר מדי. כמעט עד סוף הספר התפתחויות ותהפוכות והפתעות.
הערת אזהרה: הספר כולל תיאורים קשים לצפייה, אבל הפרטנות הדקדקנית של תהליך החקירה הבלשית המתואר מאפשר לשים את המיקוד על החקירה ולא על מה שנחקר במסגרתה.

קראתי כמה ספרים של קונלי, וללא ספק אמשיך לקרוא. מומלץ מאד.

יום שישי, 18 במאי 2018

קיץ בלתי מנוצח


קיץ בלתי מנוצח – רותה ספטיס
הוצאת ידיעות אחרונות ספרי חמד, 341 עמ'.


"בעיצומו של החורף נוכחתי לדעת ששוכן בקרבי קיץ בלתי-מנוצח." – אלבר קאמי.
הציטוט הזה שמביאה המחברת באחרית ספרה, שממנו נלקח שם הספר, מבטא גם את רוח המספרת, הבוחרת בחיים, במאבק להישרד.
המספרת ומשפחתה מגורשים על ידי הרוסים בשנת 1941 מליטא ומוגלים לסיביר. אביה נלקח לכלא רוסי, ולינה ביחד עם אמה ואחיה מובלים למחנות עבודה שם הם מתמודדים עם עבודות פרך המיועדות לשבור את רוחם וגופם של אלפי המגורשים מליטא, לטביה, אסטוניה ופינלנד. אירופה נקרעת בין סטלין מצד אחד והיטלר מצד שני, החרב והמגל, מול המגף, ובתווך בני אדם שנקלעים לתנאי חיים איומים, להתגלמויות של רוע אנושי במירעו, ולמאבק קיום קשה ויומיומי. בתוך כך מתגלים חבריה למחנה באנושיותם, בעזרה ההדדית, בניצוץ התקווה שבלב בני האדם, אך גם בקטנות, בחולשה, ברוע.
"המורה שלי לציור אמר שאם נושמים עמוק ומדמיינים משהו, יכולים להגיע אליו. יכולים לראות אותו, לחוש בו. למדתי לעשות זאת במהלך תחרויות הנראה-מי-יישבר-קודם עם הנוגשים שלנו. בשעות השתיקה הממושכות נצמדתי לחלומותיי שהחלידו. דווקא תחת איום בנשק נאחזתי בכל תקווה והרשיתי לעצמי לערוג בלב שלם. קומורוב חשב שהוא מענה אותנו. אבל אנחנו נמלטנו לתוך הדממה שבתוכנו. וממנה שאבנו עוד כוח."
מילים חזקות, מלאות תקווה.
הספר כתוב באופן מאד קריא ומאד זורם, עד כדי כך שלפעמים צריך ממש להיזכר שמדובר בזוועות איומות.
הייתי ממליצה מאד לקריאה לבני-נוער לתזכורת של מה עלול להיגרם מהמין האנושי במירעו, אך בה בעת עד כמה המין האנושי יכול להתעלות ולהתגלות במיטבו.