העיקר להתחיל בעיקר – סטיבן קובי
אור
עם, 462 עמ' (כולל נספחים, הערות, ביבליוגרפיה)
איך
לדבר על ספר שליווה אותי במשך חודש שלם וגרם לי להתאהב בו? או, למעשה, הרבה יותר מחודש. כמעט חמישה חודשים הספר מלווה אותי. זה הלך כך. שאלתי את הספר בספרייה, התחלתי לקרוא. אחרי כ-50 עמודים חשבתי לעצמי,
שאת הספר הזה אני רוצה אצלי בבית, ולקרוא ולסמן עם מרקר משפטים מעוררי השראה.
החזרתי את הספר לספרייה ורכשתי את הספר במתנה לעצמי. התחלתי לקרוא אותו שוב מההתחלה. ואז קרו החיים,
עם כל העומסים שלהם, והסימניה נשארה בעמ' 100 בערך למשך כמה זמן. עד שהגיע חודש
החגים ונתן לי את הזמן והמרחב להתחיל שוב מחדש, ולגמוע את הספר הזה בלגימות
איטיות, והמשכיות, כמו שמגיע לספר משובח.
אז מה
"העיקר" של העיקר להתחיל בעיקר?
חיים
משמעותיים, אומר קובי, עניינם במה שאתה עושה, ומדוע אתה עושה זאת, יותר מאשר באיזו
מהירות אתה עושה זאת.
בום.
אני
הבן אדם ש"מתקתק" עבודה בקצב שאין הרבה כאלה, מבלי לוותר על איכות
העבודה. אני זו שמתקתקת סדר וארגון בבית, שממלאת את החיים שלי בהרבה עיסוקים
ותחביבים וספרים ולימודים. ואני מצליחה לעשות את זה כי אני הבן אדם שלא מתבטל. שמשתמש
בזמן שלו, שלא מבזבזת זמן על דברים לא חשובים.
אבל
קובי אומר שלתקתק את החיים זו לא הדרך.
אז
בואי נקשיב ונראה על מה הוא מדבר, חשבתי לעצמי. פתחתי את הראש ואת הלב ונתתי לספר
להיכנס ולעשות את העבודה שלו.
החלק
הראשון בספר נקרא "השעון והמצפן" וכבר הכותרת מסקרנת אותי, כמי שיש לה
אפליקציה של מצפן בסלולרי, וגם כותרת המשנה: "כמה אנשים על ערש דווי מצטערים
שלא בילו יותר זמן במשרד?"
בשנה
של הקורונה, כשהכול היה סגור, והחיים הצטמצמו לעבודה חיונית, ואחר כך הביתה לבשל
ולאכול ואולי קצת לעשות יוגה, אבל בלי כל שאר הדברים, ועם כמות עבודה שמשום מה
שילשה את עצמה, מצאתי את עצמי שרוב הזמן שלי מוקדש לעבודה. וזה לא היה כייף. ולא, ממש
לא חשבתי שבסוף ימי אצטער שלא ביליתי יותר זמן במשרד. היה לי ברור שאצטער שלא
ביליתי יותר זמן עם המשפחה שלי, עם החברות והחברים שלי, כלומר, עם האנשים שחשובים
לי.
הדברים
החשובים שמעניקים עושר ומשמעות לחיים, אינם נוטים ללחוץ עלינו או להפעיל אותנו,
מכיוון שאינם "דחופים". וכך קל לדחות את הפגישה עם הבת שלי כי נכנסה
ישיבה חשובה בעבודה, בשעות אחרי הצהריים.
החיים,
אומר קובי, הם יותר מן המשפחה שלך, או המשרה שלך או מערכת יחסים כלשהי. החיים הם
כל אלה יחדיו. זיהוי העקרונות שלאורם אתה חי, זיהוי התפקידים, זיהוי היעדים שלך,
מאפשר לזהות את הדברים החשובים לנו ולמקד את המאמץ בעזרה בצמיחתם, בטיפוח והגברת
יכולותינו האישיות בארבעת התחומים שקובי מזהה כמהותיים לכל אדם- הפיסי, החברתי,
המנטלי והרוחני.
מהו
"הטוב ביותר" עבורנו? מה מונע מאיתנו להקדיש לו את הזמן והאנרגיה שהיינו
רוצים להקדיש לו? אולי יש בחיינו הרבה דברים "טובים", שמונעים מאיתנו להשיג
את הטוב ביותר?
הספר
מנתח ומסביר איך נמצא מהם העקרונות שיהיו נר לרגלינו ואיך אנו מגדירים לעצמנו את
המטרות שיאפשרו לנו "להציב את הסולם על הקיר הנכון", כדי שלא נמצא את
עצמנו מגשימים מטרה ומגלים שנותרנו בתחושת חוסר סיפוק עמוק, כיון שטיפסנו בסולם על
הקיר הלא נכון.
זהו
ספר של חקירה אישית איטית ומעמיקה. הספר שלי מרוצף בסימונים במרקר ובדפים מקופלי
אוזניים. לאורך קריאתו שלחתי ציטוטים מתוכו לאנשים אהובים. מבחינתי הספר ראוי
לקריאה נוספת, והוא יישאר על השולחן ולא יונח על מדף בספרייה.
