בעל זבוב – ויליאם גולדינג
הוצאת עם עובד, 191 עמ'.
חבורת נערים ניצולי תאונת מטוס בעת
מלחמה, נקלעת לאי בודד, כשאיש מהמבוגרים שהיו במטוס לא הצליח להינצל. הספר פורש
בפנינו את דרך הישרדותם של הנערים, את התנהלותם על האי. אנחנו נחשפים לטבע האנושי
על מגוון תכונותיו ודרכי ההתנהגות האפשריות. אנו צופים במאבקי כוח ומנהיגות,
כשתנאי החיים חושפים אצל חלק מהנערים את מה שנח מתחת לשכבת החינוך, כשזו נושרת מהם
בהעדר המסגרת שהמבוגרים שומרים עליה.
זרע הפורענות העתידה להתרחש, נשתל כבר
בהתחלה בתהליך בחירת המנהיג. דווקא הסמל המובהק של חברה אנושית הפועלת בצורה
מסודרת כקהילה קטנה, כשהבחירה נעשית בדרך דמוקרטית, מסמל אופטימיות: הנה, גם באי
בודד, החברה האנושית מקיימת תהליכים מסודרים ושומרת על מבנה חברתי תקין.
אלא, לאן יתעל את האכזבה שלו, זה שלא
נבחר כמנהיג? ללא כללי תרבות של 'עשה' ו'אל תעשה', הדברים מידרדרים מהר מאד בעת
שציפוי התרבות והאנושיות נקלפים מהנערים לעומת שכבות הלכלוך שנערמות עליהם.
בהתחלה, עדיין "אף כי לא היה עליו
מורא נחת-זרועם של הורים, עדיין נקפו לבו על המעשה הרע." אבל בהמשך, לא יהא
מורא בפני עשיית הנורא מכל.
הספר מציב מראה קשה בפני החברה האנושית.
הנערים המסתבכים בסוגיות המטלות שצריך
לעשות, של כללי ההתנהגות וכיצד לשמור עליהם, מדמיינים כיצד היו המבוגרים פועלים לו
היו שם איתם "המבוגרים יודעים הכול, הם אינם מפחדים מפני החושך, הם היו
מתאספים ושותים תה ומטכסים עצה, והכול היה בסדר-",
האומנם כך הדבר?
הספר הודפס בשנת 1985 והתרגום המיושן
כולל מילים שאינני מכירה ואף לא מצאתי במילון. גם הגופן פיצפון להפליא.
הספר מומלץ מאד.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה