יומנה של אישה מודרנית – ענת לויט
הוצאת כנרת, זמורה ביתן, 192 עמ'.
זהו סיפורה של נוגה, שבניגוד לבני
פורמן, לא ידעה "לרצות יותר". נוגה, הגרושה ומנסה להחזיק בית ושתי בנות
באמצעים כלכליים לא גדולים, מתחילה לנהל 'רומן רוסי' עם גבר גדול, דוב כרסתן שיודע
לעטוף אותה ולספק לה הבטחה של בטחון, אהבה, הגנה.
ברם, ככל שמערכת היחסים מתפתחת והולכת,
היא משקפת את הקושי ההולך וגובר של נוגה לדרוש עבור עצמה, לרצות יותר. לאורך הספר
הקורא מתמלא בחמלה רכה כלפי האישה בעלת היכולות המנטליות הטובות, ולמעשה גם
היכולות הרגשיות העמוקות בצד ה"שריטות" הרגשיות שפוגעות חזור ופגוע
ביכולתה לנהל חיים משביעי רצון.
הספר כתוב בתערובת של שפה עכשווית עם
שפה ערכאית, מקראית לעתים. ואולי הזרות של השפה משקפת את זרותה של הדמות המספרת,
שכנראה לא חשה ממש "בבית" באף מקום, גם לא בתוך עורה שלה.
הספר נקרא בשטף רב, ובעניין. באומץ רב
חושפת המספרת את הקשיים שלה בקשרים זוגיים, ומבארת באופן מאד מפוכח את הקשר בין
הקושי הזה לבין הליקויים בקשר הקדמון בינה לבין אביה.
ההומור הדק המלווה את התיאורים מאפשר
קריאה שוטפת וקלה, למרות התכנים הלא פשוטים.
המסר העולה מהספר, בעיני, הוא האזהרה
הבאה: שימו לב, לא משנה מי האדם, מה יכולותיו וכישוריו, הנושאים של זוגיות, אהבה,
גידול ילדים, ניהול בית, הם תמיד אבן נגף שהחיים מזמנים לנו להתמודד מולה.
