באדולינה – שובה של המלכה - גבי ניצן
הוצאת ידיעות אחרונות ספרי חמד, 168
עמ'.
נתחיל במראה הספר. מי שקרא את
"באדולינה" הראשון מכיר, זה אותו פורמט. הספר מאד אסתטי ומקסים. נעים
להחזיק אותו. ספר קטן, הכריכה צהבהבה עם איור של נער מתולתל יושב על ספסל ליד פנס
רחוב ומתחת לעץ. דפי כרומו צהבהבים.
לפני כעשר שנים קראתי את באדולינה
ונהניתי ביותר. נתתי אותו במתנה לבתי שהיתה אז בת 15. פעמים רבות כשמסיימים לקרוא
ספר טוב, או לראות סרט טוב, מסקרן לדעת "מה קרה אחר כך?". כעת יצא
"שובה של המלכה" ומספר לנו מה קרה אחר כך.
הספר כתוב כאילו ישבנו עם גבי ניצן לכוס
קפה, והוא מספר לנו משהו שקרה לו. השיח הזה מגיע לשיא ברגעים שבהם הסופר עוצר את
הסיפור, מדבר אל הקהל, שולח אותנו להכין סנדוויץ' או לעשות פיפי, או משהו, כדי
שהוא יוכל לנוח רגע מהדיווח. בואו ניפגש כאן בעוד עמוד או שניים, הוא מציע.
בדיוק כמו סיפור טוב שחבר מספר לנו על
כוס קפה, זה מעניין, ונחמד, ומאפשר לבלות יחד כמה שעות נעימות. כמו שבדרך כלל קורה
לסיפור טוב כזה, זה נשאר בגדר סיפור טוב שסיפרו לנו, אבל לא יותר מזה.
הספר נקרא בשטף, ומתאים גם במהלך קריאה
של ספר יותר תובעני, או לזמנים של "מעצור קריאה". יחד עם זאת, לא
מרגישים אחרי הקריאה כאילו בזבזנו את הזמן.
בחיים קורים דברים. חלקם לא טובים. יש
איזו שרשרת עדינה של התרחשויות, דבר מוליך לדבר, והנה, בלי ששמנו לב איך זה קרה,
קורה הדבר הנכון. אבל זה יכול לקרות אם אנחנו מאפשרים לעצמנו לקבל את מה שקורה
לנו, ולהכיל אותו, וללמוד ממנו.קראתי ביקורת שאמרה שהספר לא מחדש, שכן מה שהיה חדש
ומרעיש לפני עשר שנים, כשקראנו את באדולינה הראשון, עכשיו הוא כבר מוכר וידוע.
אולי.
אבל כמו בהרבה תחומים, ואולי בעיקר
בתחום החיים, תזכורת מחודשת היא משהו הכרחי. יש לנו נטייה לשכוח את הדברים החשובים
ולשקוע בתוך השגרה, בתוך ה"צריך"ים. ושגרה זה ממש בסדר, וגם דברים
ש"צריך" זה ממש בסדר. רק לשכוח זה לא בסדר.
אז הנה כמה תזכורות מהספר:
"דברים קורים בחיים שלנו רק כשהם
מתאימים לסיפור הנוכחי שלנו."
"היכולת שלנו לברור בכל רגע מתוך
הכאוס האינסופי איזשהו סיפור ברור ולחוות אותו כמציאות מוחשית היא נס."
"אני לא מטיל ספק בקיומם של תנאים
אובייקטיביים, אני רק אומר שאין להם משמעות אובייקטיבית."
"לראשונה זה שנים הייתי בדיוק היכן
שהייתי. לא בדרך, לא לפני, לא אחרי, לא למרות ולא בגלל."
2 תגובות:
ביקורת מקסימה ונעימה לקריאה.
אני עצמי קראתי את באדולינה ולמען האמת לאמיתה הוקסמתי עד מאד.
אישית, הספר מצא מקום חם בלב שלי, התחברתי אליו מלבי ומנשמתי.
שכן, הממצא היפה ביותר, לפי דעתי בספר היינו, שלכל אדם ישנה הבחירה: לחיות כמלך, אשר מולך על חייו שלו באהבה והרמוניה עם שאר הקיום.
ומנגד לחיות ולתפוס את החיים כקורבן.
ממליץ בחום.
:) אוהב עמרי.
עמרי דברים מקסימים כתבת, ואני מסכימה איתך במלוא מובן המילה. זה כל כך חשוב, וכל כך לא פשוט, להבין שההגה בידיים שלנו, להחליט אם לנתב את החיים שלנו למקום של אומללות, או של שמחה. כי בעצם אנחנו לא יכולים להיות אחראים על מה שקורה לנו, אלא על איך שאנחנו מגיבים לזה.
הוסף רשומת תגובה