האינסופים

האינסופים – ג'ון באנוויל

הוצאת ידיעות אחרונות ספרי חמד, 263 עמ'

לכאורה, מדובר בעוד אחת מהמלודרמות ההן, ראש המשפחה על ערש דווי, המשפחה מתקבצת בבית הכפר המשפחתי, ממתינה למותו בחשש, ובמהלך ההמתנה עולים כאבים ישנים, זיכרונות ישנים נחשפים לאיטם. אורחים מגיעים, האחד לא אהוד במיוחד, האחר לא קרוא ולא ברור מדוע הגיע ומה הקשר שלו לאב הגוסס.

לכאורה בלבד.

מדובר בספר משובח. הספר כתוב בשפה עשירה מאד, מסוגננת, אירונית, תלת-מימדית. הזכיר לי את סגנונה של וירג'יניה וולף. עינו הבוחנת של באנוויל משרטטת בעדינות, בחמלה אך מבלי לחוס על דמויותיו, את פחדיהם, תקוותיהם הכמוסות, מגרעותיהם, חשבונות הנפש שלהם, הקטנוניות והגדוּלה. האנושיות- במיטבה ובמירעה נפרשות בעדינות, אך כמעט ללא מרווח נשימה. אין זמן לנשום כי ביום אחד שעובר על גיבורינו יש כה הרבה לספר. על כל אחד מהם, מי הוא, מה עובר בנפשו באותה עת, על זיכרונותיו וכאביו, באופן שהסיפור הולך ונעשה דחוס. בשלב מסוים בקריאה קיבלתי תחושה קלאוסטרופובית במידת מה.

באנוויל לא חס גם עלינו, הקוראים. האלים, המשקיפים על המשפחה ולעתים מתערבים,  אומרים לנו: "זו דרכנו להדגים לכם את פועלו של הגורל שאין לרדת לחקרו. מעל לכול, היינו רוצים שתכירו בכך שטבעם של חייכם הוא טרגי ושתשלימו עם זה, לא משום שהחיים הם אכזריים או עצובים – מהם לנו עצב ואכזריות? – אלא משום שהם כפי שהם ואין מפלט מהגורל, ומעל לכול, משום שאתם תמותו ותהיו כאילו לא הייתם מעולם. זה ההבדל בינינו לבין מושיעכם, כביכול, ודיבוריו הנפתלים – אנו איננו מתיימרים להיות מיטיבים, איננו אלא שובבים ומשועשעים עד בלי די מחיזיון חיבוטי הנפש וייסורי הרוח שלכם."

בד בבד עם חוסר התכלית הזו, כביכול, משקף לנו באנוויל את קנאתם של האלים, בני האלמוות, בבני האדם שמצליחים ליצור משמעות, יופי, אהבה, בתוך חיים קצרים כל כך, כואבים כל כך.

"מילים הן ידידותיות כל כך, נוחות לרצות כל כך, מסתגלות בגמישות כל כך, לא כמו מספרים, עם התעקשותם המשמימה לציין רק את מה שהם מציינים ולא יותר. אבל מה שיש להם ואין למילים זו דייקנות, והדייקנות היא שפיתתה אותי מההתחלה, ההבטחה לדבר יציב אחד בעולם רעוע."

ואכן כל בני המשפחה מנסים למצוא את ההבטחה שכל אדם חווה בהיותו צעיר, את ההבטחה שיש משהו טוב , שיש אפשרות של טוב, שממתין לנו כשנגדל, שיש טעם ותכלית, שבני האדם טובים ביסודם. כולם מחפשים את הדבר היציב שיחזיק ויחזק אותם בעולם שהוא מורכב, במציאות שקשה כל כך להתחבר אליה ולחוש באופן מלא את היותך קיים:

"איך הדעת משגת מציאות מפורטת דיה, חסרת עקביות דיה, עד להכיל את כל הדברים שיש בעולם? הוא חי במציאות הזאת, ובכל זאת אינו מסוגל לתפוס אותה במלואה. הוא עומד נדהם מול שפע הדברים, נפרדים כולם, ייחודיים כולם. עלה עשב אחד עשוי מקיבוץ בל ישוער של חלקיקים זעירים וזעירים עוד יותר - וכמה עלי עשב יש בעולם הבלתי אפשרי הזה?"

ראו גם: הים  אור קדומים