הר אדוני, ארי דה-לוקה, הוצאת הספריה החדשה.
144 עמודים קצרים ומלאים כל כך.
"הנובלה הקטנה הזאת מספרת על האנשים הכי פשוטים, על החיים הכי שוליים, ובכל-זאת היא הופכת להיות הד והשתקפות של החשוב שבכל הספרים". La Stampa
"כשאתה גומר לקרוא את הספר נותר בך רושם בל-יימחה שזה-עתה האזנת למזמור קודש... ובסוף, הגעת לשמיים". La Republica
"הפרוזה של דה לוקה עשירה, עסיסית, מלאה חיים: כמעט אפשר לטעום אותה כפרי בשל בפה. הסיפור לוכד את קוראיו ומשרה אותם באטמוספירה קסומה". L'Espress o
כמי שאוהבת סיפורים קצרים שהם בבחינת המעט המחזיק את המרובה, הדרך החכמה כל כך של לוקה להגיד כל כך הרבה במעט מילים, פשוט גאונית.
דוגמאות?
"הוא בא מעיירה מוכה שאיבדה את כל הילדים"
"רפניילו אומר שמרוב שאנחנו מתעקשים, אלוהים חייב להיות קיים, ומרוב תפילות נִהְיֵית לו אוזן, ומרוב הדמעות שלנו העיניים שלו רואות, ומרוב עליזות נובט החיוך שלו.... אבל האם אֶמוּנה יכולה לצאת מתוך אִימוּן?"
"הוא עושה למחשבות מה שהוא עושה לנעליים, מניח אותן על הדוכן הפוכות ומתקן אותן"
ואחד ממש חזק, משפט בן 7 מילים בסך הכל, שאפשר לכתוב פסקה שלמה של מחשבות ממנו:
אפשר להיות מסודרים גם כשעומדות דמעות בעיניים
מומלץ מאד
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה